על הפנים

על הפנים
אחרי השביתה הגדולה, חיכיתי בסבלנות חודש שלם כדי שאוכל להתקרב למשרד הפנים על מנת להאריך את תוקף הדרכון שברשותי. חשבתי לתומי, שהסתערות ההמונים נסתיימה זה מכבר, והמשרד חזר לתפקד כמיקודם, אך טעיתי בגדול.
מאחר ובתור למעלית הייתה צפיפות איומה, החלטתי לדלג שש קומות במדרגות וכך לעקוף עוד מאתיים איש בדרך למעלה. עם פתיחת הדלת, הותקפתי ע"י מאבטח חמור סבר, בברוטליות יתרה. הוא העביר עלי את המכשיר לגילוי מתכות ולא ויתר לי עד שרוקנתי את הכיסים ממפתחות וממטבעות ואף הוריד לי את החגורה. לבסוף דחף אותי לסופו של תור אין סופי רק כדי לקחת מספר. הגעתי למסקנה שאין טעם להיכנס לקטטות רק בשביל להגיע למודיעין וביצעתי נסיגה שקטה.
עוד שבועיים עברו מאז המקרה הטראומתי, בלית ברירה, נאלצתי ללכת שנית להארכת הדרכון על מנת שאוכל לבדוק מקרוב למה מתכוונים התורכים שאומרים שהכל כלול.
הפעם הלכתי מוכן גם פיזית וגם מנטלית לקרב על ראש התור. שבוע לא התגלחתי, עשיתי לי צמה קטנה עם מעט השיער שנשאר לי כדי לשוות לעצמי מראה מפחיד. לבשתי טי-שירט שחור והחזקתי ביד קופסת סיגריות ומצית למרות שאינני מעשן.
חדור רוח קרב נכנסתי למעלית וכשנפתחו הדלתות נשמתי נעתקה. האולם הענק היה כמעט ריק מאנשים. המוזיקה השקטה והנעימה וניחוח הוורדים השרו אוירה של גן עדן.
מאבטחת צעירה וחיננית קידמה את פני בחיוך. היא דגדגה אותי קלות עם מגלה המתכות והתנצלה על אי הנעימות שגרמה לי. בתום הבדיקה המענגת, מלכת היופי הובילה אותי לדלפק המודיעין. עוד בטרם הספקתי להיפרד ממנה כיאות, פקיד המודיעין האדיב שאל אותי איזה שרות הייתי רוצה לקבל. הסברתי לו את מבוקשי ונתתי לו את הדרכון. הוא דפדף בו קלות, וציין תוך כדי קריצה שאין צורך  להחליף את התמונה היות ולא השתנתי כלל בשנים האחרונות. עברה לא יותר מדקה עד שהפקיד גמר למלא במקומי את טופס הבקשה. הוא ליווה אותי לחדר המתנה והציע לי להתרווח על כורסא נוחה למספר דקות עד שיוסדר העניין.
מר אדיבי הראה לי את פינת הקפה ולפני שיצא הוא הספיק עוד להעיר את תשומת לבי לעובדה שבארונית שלידי יש עוגיות שוקולד.
נותרתי בחדר המום לחלוטין. לא לקבלת פנים כזאת ציפיתי ובטח לא במשרד ממשלתי שמכבד את עצמו. הגעתי למסקנה שכל זה מבוים וזאת הצגה אחת גדולה. או שמצפים לביקורו של שר הפנים בכל רגע או שמצלמים אותי במצלמה ניסתרת.
היות והייתי מודע לרייטינג הגבוה של "פיספוסים" הכנסתי את החולצה למכנסים, הכנסתי קצת את הכרס ועשיתי מאמצים לכסות את האזורים הצחיחים שעל ראשי בהעברת תלתלצ'יק מצד לצד.
עכשיו, אחרי שיפור ההופעה הייתי מוכן להמשך המתיחה. כך שלא הופתעתי כלל מהפקידה המדהימה ביופייה שנכנסה לחדר עם לבוש פרובוקטיבי משהו. היא רכנה לעברי כדי שאוכל לראות יותר טוב את עומק המחשוף, הושיטה לי את הדרכון המעודכן ולחשה לי באוזן שאין צורך בתשלום ואיחלה לי יום נעים במיוחד. ההופעה שלה והתנועה לעברי הכניסו אותי להלם לרגע אך יצאתי מזה מהר ובתנועה אינסטינקטיבית הושטתי את ידי לעבר המחשוף, אך מסתבר שנגעתי לא בכפתורים שלה אלא בכפתורים של השעון המעורר שלי שהראה לי בנחישות שעלי להתעורר מהחלום המתוק. עם תום הצלצול המעצבן שמעתי ברקע את קריאתה של אשתי לעברי: "לפני שאתה עולה למשרד הפנים אל תשכח להצטלם כי מה לעשות, הזדקנת למדי בשנים האחרונות"...