עובדי קבלן
עובדי קבלן
יואבי החמוד היה עסוק מאוד במרכז הסלון. הוא שיחק עם הצעצועים החדשים שקיבל ולא שם לב כלל להמולה שהתחוללה סביבו כאשר הגיעו האורחים לחגוג אירוע משפחתי כלשהו. ואז בשלב מסוים הבחנתי בקצה אפו בניצני נזלת. באותו רגע ממש נשלפו שש ממחטות נייר לנגב את אפו החמוד על ידי הוריו ועל ידי הסבא והסבתא משני הצדדים. התנועה האינטנסיבית והמהירה הזאת של הושטת הממחטות הזכירה לי במידה רבה את הושטת המציתים על ידי גברברים לעבר בחורה עם מיני קצר שנכנסת לבר אפל ושולפת סיגריה. כל ששת שולפי הממחטות הללו עובדים אצל יואבי. זהו צוות מסור מתואם ומנוסה שחולקים את היממה סביב המעסיק שעוד אין לו שנתיים.
יואבי לא לבד היות וכך גדלים רוב הצפונבונים. יש להם ספרייה עשירה, פלזמה ענקית על כל קיר, ודי.וי.די נייד כדי שלא ישתעממו במעבר מהדי.וי די בבית לדי.וי.די שבמכונית.
בגילו הרך הספיק יואבי בעזרת צוות העובדים שעומדים לרשותו להשתתף בשיעורי שחיה, יוגה וקפוארה. בנוסף למנוי לפילהרמונית הוא הספיק להיות בהצגות רבות ובעזרת אוצר המילים שהספיק לרכוש הוא יכול לעבור בנקל את הפסיכומטרי בציון לא רע. כרגע מיכל ואסף הוריו, שוקלים ללמוד סינית היות ויואבי כבר למד ליירט את ההסתודדויות באנגלית.
לנוכח התופעה הזאת ישבתי מתוסכל ואכול קינאה, היות וילדיי לא זכו לפינוק כזה. בזמנו הייתי עסוק בלפרנס את משפחתי ולא זכור לי שלקחתי אותם אי פעם לקורסים או להצגות.
עכשיו משיצאתי לפנסיה גמלה בליבי ההחלטה לגשת למועד ב' בו אטפל ואפנק את נכדיי כפי שלא עשיתי מימיי.
אני ער לעובדה שנכדיי גרים בתנאים אחרים לגמרי בשכונת מאה שערים החרדית. מאחר ובתי נישאה לפני כתריסר שנים, היא לא הספיקה ללדת יותר משש בנים וארבע בנות.אך יש לי הרגשה שבעזרת השם המחנה ילך, יגדל ויתעצם. ברור שבנסיבות כאלו גידול העשיריה שונה בתכלית לתנאים של הצפונבונים. מטבע הדברים, אצלה יש צפיפות מסוימת, כך שכל שני צדיקים חולקים את אותה מיטה, ראש לפה וראש לשם. ואם יואבי יקפוץ לביקור הוא לא יבין למה יש תור לשירותים, למה אין פלזמה עם סרטים מצוירים ולמה הצדיקים הולכים יחפים גם בחורף. ליואבי יש ארון נעליים גדוש מתאים לכל עת, ואילו לנכדי התאומים יש זוג אחד בלבד. כשאחד זרק את נעליו דרך החלון, הוא נאלץ להישאר בבית שבוע עד שהשכנה מלמטה מצאה אותם בניקיון הגדול שלפני הפסח. באותה הזדמנות היא החזירה גם את נעלי הבית של בתי, סיר לילה ובקבוקים לרוב השייכים למירי התינוקת הקטנה. בעוד שאצל יואבי מבררים בעוד יום את העדפותיו הקולינאריות לתפריט שלמחרת ועל כלי האוכל שלו מתנוססת תמונתו, הרי שאצל הצדיקים הקטנים שלי התמונה היא שונה. התפריט הוא לא נושא למשא ומתן כלל והכלים החד פעמיים לא משדרים יוקרה מיוחדת. אם מישהו מהם נשאר קצת רעב הוא יודע להשיג השלמות מבלי שאחיו שיושב לידו ירגיש כלל.
בפורים האחרון למשל הבאנו איתנו שלשים שניצלים בהשגחת הבד"ץ. בני יובל שהוא עילוי בתחום השניצלים, התנדב לטגן אותם ולהכין ארוחת צהריים.
הריח המשכר שעלה מהטיגון מילא את הבית והוציא אותנו מהריכוז. דקות ארוכות שנמשכו כנצח חיכינו בסבלנות עד שהמלצרים הקטנים יתחילו להגיש את הצלחות. בתי שאיבדה סבלנות, הלכה למטבח לברר מה פשר העיכוב, ואז הסתבר לתדהמתנו שהמלצרים הקטנים מעלו בעבודתם וכרסמו את השניצלים עד תום.
לאחר הביקור הטראומטי הזה נכנסתי להכנות אינטנסיביות ללמוד את נושא גידול וחינוך הנכדים שעד לאחרונה היה זר לי. נפגשתי מספר פעמים עם יועצת חינוכית לגיל הרך וקיבלתי טיפים חשובים כמו למשל, איך לא להיכנע לסחטנות ואיך לדכא מרד בדרכים לא אלימות ובכלל איך לשרוד את המשמרת. במגביל התחלתי לתרגל החתלה על הנכדים של חבריי. צפיתי שעות בסרטים מצוירים וקראתי ספרות של זאטוטים
משהרגשתי מוכנות נפשית, מלאתי את המכונית באספקה ונסעתי לירושלים חדור מרץ ומוטיווציה לגשת למועד ב' והפעם להצליח.
משהגעתי לקומה השלישית עמוס חבילות ללא נשימה, הדלת נפרצה וגל צונאמי אנושי קבר אותי תחתיו. המתנות שהבאתי נתלשו מידיי והחלה חלוקת השלל. עוד לא הספקתי להתיישב וכבר שמואל אייזיק החמוד ביקש ממני עזרה בפתיחת האריזה של המשאית שלו, אהרלה ביקש ממני לנפח בלונים ,יהודהלה ביקש שאספר לו סיפור, שרהל'ה בקשה הסבר על החרוזים שלה,נפתולי בקש בטרייה בשביל הפנס שלו, נתן התיישב לי על הכתפיים, נחמן שאל אותי אם אני יהודי ואז בשארית כוחותיי הרמתי את מרים התינוקת מהרצפה ויידעתי את אמא שלה שהתינוקת רטובה ושאני מוכן לחתל אותה. בתי השאירה אותי בלי מילים כשענתה לי בלי למצמץ: "אין לך מה לדאוג היא כבר תתייבש".
.
באמת הווי חיים שונה ממה שאנחנו החילונים עם שני נכדים וחצי,מכירים. לא רק משעשע,אלא גם גורם להזדהות במובנים רבים.ואני אתמול התעיפתי רק משני נכדים בני שמונה..