על החול

על החול.  מירה.

בזמנו, בלה חביבתי כתבה שיר יפה, על חוויה שהיא חוותה על שפת הים. 

ובהשראתו כתבתי סיפורי זה.

המשותף בין שלושתם שהם התרחשו על שפת הים. 



על החוף -  סיפור בהשראת שירה של בלה - "איש זר" - ב'יוצרת' ובבלוג. 



הסיפור שלי: על החוף.

אומן - צייר – עם נפש רגישה, יורד אל החוף לצייר את יופיו של הים.  



הוא מתיישב על החול הזהוב, מוציא מילקוטו עפרון וחוברת ציור, נלהב לצייר את יפה הבריאה המפעמת בליבו, והנה הוא רואה אשה יפה יושבת קרוב אליו. למרות ביישנותו, הוא אינו עומד בפיתוי לרצות לצייר אותה, ומבקש רשותה, לצייר אותה על רקע הים. 

האשה לא עונה, והוא מפרש שתיקתה כהסכמה. הוא מביט בה ומתמקד בכָּחוֹל שבעיניה המשתלב בצבעו הכחול של הים. ידו מושכת קווים לולייניים על הדף הלבן...   ודמותה מצטיירת כדמות מלאכית כחולת עיניים, וזוג כנפיים בוהקות בלובנן. 



 הוא מסיים את הציור ומראה לה אותו, ואומר - "זו את" - ומוסיף: "לא ידעתי היכן מסתימות העיניים ומתחיל הים"... 

האשה היפה הביטה בציור המלאכית כחולת העיניים, על רקע כחול הים, והפטירה - "זו לא אני", קמה והלכה... 

האומן הרָגִיש, אמר בליבו: "נכון, אתה מאוכזב. לא ציפית לתשובה צוננת מצידה של הגברת. והרי מלכתחילה ירדת לחוף לצייר את הים הכחול, ובמקרה הפנת ראשך וראית אשה יפה, וציירת אותה בדמות מלאך - שב עכשיו וצייר את יפה הבריאה, שבראה את המלאך".



שבת שלום מירה יקרה. אהבתי שירך. (חיוך).

למירה,

אין לי הרבה מה להוסיף על דבריה של בלה,רק שהוקסמתי מההירהורים כשאני רואה אותך מתבוננת בחול,כשהוא לידך,כותבת את שמו ואדווה קטנה מגיעה ומוחקת את השם.ראשך הצידה אל מה שנימחק והשיר הזה עולה בך.בתוגה מסויימת,בחכמת חיים וניסיון מסויים,בצער מסויים שכך עלול לקרות.