מוטקה > בלוגים > מפר שתיקה > אהרלה ויהודהלה

אהרלה ויהודהלה

ברגע של חולשה שלא מאפיינת אותי, הצלחתי לשים יד על הלחמנייה של הרב.
אהרלה ויהודהלה

אהרל'ה ויהודל'ה
 
אהרל'ה ויהודל'ה זו לא תחילתה של בדיחה אלא השמות של הנכדים התאומים שנולדו לנו בשבת לפני כשבועיים. את הידיעה על היוולדם קיבלנו בנסיעה, דבר שגרם לי כמעט לאיבוד שליטה וכניסה עם המכונית לפיצוציה השכונתית. אמנם ידענו שבתנו נמצאת בסוף החודש התשיעי להריונה, אך מאחר שבתקופה הזאת כל שנה היא יולדת, לא התרגשנו יתר על המידה. איבוד השליטה על ההגה נגרם כתוצאה מההלם כשנאמר לנו שהפעם מדובר בתאומים. במחוזותינו, במאה העשרים ואחת, במהלך ההיריון, היולדות עוברות אין ספור בדיקות ורבות מהן נושאות בארנקן, עוד בטרם הלידה, תמונות אולטרא סאונד צבעוניות של עובריהן ואילו בעולם החרדי, היולדות מסתפקות בהשתטחות על קברי צדיקים כסגולה ללידה קלה ובריאה.  
לאחר שאשתי בלעה מספר כדורי וליום, היא נכנסה לקומה ורק למחרת התחלנו לדבר ולחשוב בהגיון.
מאחר והתאומים נולדו, בעזרת השם,  בריאים ובמשקל תקין, הברית הכפולה נקבעה לשבת הבאה. בינתיים אצל בתי היו סימנים של מרי היות והילדים ציפו לבת אחרי ארבעה בנים ברציפות. הם דרשו בתוקף מהאבא להחזיר את התאומים לבית החולים ולהחליפם בבנות. לנוכח אווירת המרד, הוא לקח את החמישייה הפותחת לבית החולים, לבקר את אמם ובכך לערוך גיבושון משפחתי, שבו נאמר לילדים שעד הברית התאומים יקראו A ו- B ובשלב הזה אין כוונה להחליפם.
במשך השבוע, אשתי ואני תהינו איך תסתדר בתי עם השביעייה, היכן הם יאופסנו, איך יטופלו ושאלות נוקבות אחרות, אך תמיד נאמר לנו שאין לנו מה לדאוג כי בעזרת השם הכול יסתדר.
לקראת הברית נאלצנו לנטוש את ביתנו ולעבור לשכונת מאה שערים בירושלים ולהעביר שישבת בחיק השכונה. רק כשמונים קילומטר מפרידים בין הרצליה לשכונה החרדית אבל במושגים קוסמיים מדובר בשנות אור.
את הצפייה בטכס פתיחת האולימפיאדה  המרתי בסיור רגלי בין בתי השכונה ואילו אשתי המירה את יאיר לפיד ההורס בהתבוננות בבחורי הישיבה שמיהרו לבתי הכנסת. בשבע וחצי התייצבנו לארוחת הערב חגיגיים ורעבים אך הצדיקים התעכבו בבית הכנסת והגיעו רק לקראת עשר בלילה. בספירה האחרונה התגלה חסרונו של שמואל אייזיק הצדיק הקטן ביותר. לאחר בירור קצר, הסתבר שהוא נלקח ע"י הרבנית כדי להקל על בתנו. הקידוש נערך עם כל דקדוקי הטכס, ואילו הריחות שעלו מהמטבח בלבלו את דעתנו. ציפינו בקוצר רוח לתחילת הארוחה אך לדאבוננו ברגע הקריטי הזה, נזכר אבי המשפחה לערוך מבחן לילדים על החומר שלמדו במשך השבוע בגן ובחידר. בתום הסעודה שהתארכה עד חצות, הילדים הלכו לישון בחליפותיהם המהודרות, ואילו אנחנו נפלנו על משכבנו שדודים.
טכס ברית המילה נערך למחרת במדרשה בה לומד יעקב אבי המשפחה.  את האולם הקטן גדשו עשרות תלמידי הישיבה לבושים בחליפת פסים עטופים בטלית והצפיפות הייתה נוראה. כל אחד מהנוכחים רצה להתקרב כדי לראות את המוהל בעבודתו. חלקם עלו על ספסלים, חלקם נדחפו למטה. אט אט נשאבתי לאחור. בזכות כושרי הגופני ובעזרת מרפקיי הצלחתי להשתלט על כסא ולטפס עליו וכך להגיע לכיס אוויר שהציל את חיי. המוהל היה מבוגר מדי לטעמי, פחדתי מכושר הראייה שלו ומידיו הרועדות בהתחשב בעובדה שהתאומים היו בגודל של עוף מס. 2 של תנובה והזרבובית בקוטר של מיקרון.
 
התחנה הבאה במנהרת הזמן הייתה באולם השמחות בו התכנסו כל אנשי הקהילה המקומית. ישבתי ליד שולחן הכבוד יחד עם החתן שלי, אביו ורב הקהילה. לאחר שהרב נשא דרשה מיסיונרית בה חיזק את שומעיו, החלו כולם להתפלל בלהט ובתשוקה עזה. בינתיים מיצי הקיבה שלי שידרו  סימני מצוקה אך הבחורים הגבירו את קולם והגיעו לשיאים חדשים תוך כדי רקיעות ברגליים. התלהבות אדירה אחזה בהם. לבסוף, אחרי שעה של סבל מתמשך, הגיעו הסלטים השונים והלחמנייה המסורתית וחוסלו בשנייה ע"י ההמון המורעב תוך כדי צפייה בקוצר רוח לחמין. הרעב שלי רק גבר אחרי המנה הראשונה וכל הזמן תהיתי מה מעכב את החמין.
ואז, ברגע של חולשה, שלא מאפיינת אותי, הצלחתי לשים יד על הלחמנייה של הרב. לאחר עוד חצי שעה של צפייה דרוכה ושירה שקרעה את עור התוף, הגיע החמין המיוחל. ברגע שנעצתי את המזלג שלי בעיסה החומה, הגיעה נחמן הקטן, נכדי מספר 2, עם מסר חד משמעי מאשתי שאומר: "עזוב הכול ברגע זה ובוא אלי מיד". ניסיתי להסביר לנחמן החמוד שעוד לא אכלתי ואני עלול להתעלף, אך הקטן סירב לאשר לי עוד ביס וגרר אותי לעזרת הנשים. מסתבר שהנשים עוד לא קיבלו אפילו את הסלטים ואשתי פשוט נשברה וביקשה לעזוב את המקום, לחזור לחדר ולאכול את השאריות מסעודת ליל השישי.
את הזמן עד צאת השבת בילינו עם הנכדים בכיף ושעה קלה לפני שעזבנו רציתי לעזור לבתי ברחיצת הכנופיה.
ניסיתי ללא הצלחה להוריד את בגדיו של נתן הקטן ורק בעזרת ספירט ומספריים הצלחתי לבסוף להפריד בינו ובין בגדיו, אך לאכזבתי הסתבר שלא מתרחצים בערב תשעה באב.
בדרך הביתה אל השפלה אשתי, שהייתה עייפה מתלאות היום נרדמה ואילו אני נשאתי תפילה חרישית בה ביקשתי מאלוהים לשלוח את החסידות אחת אחת ולא בזוגות.
 
 

תגובות  3  אהבו 

720
03/08/16
להתפקע מצחוק..או מבכי?
03/08/16
גבי, מעניין מה אמר הרב שלקחת לו את הלחמניה? בני כמה עכשיו התאומים? הנה בעוד יומים תפתח האלימפיאדה ותשעה באב זה בעוד שבועים. למרות שנשנקתי מצחוק  שמתי לב לזמנים. נוו אם כך הם כבר בני ארבע זאת ...
גבי, מעניין מה אמר הרב שלקחת לו את הלחמניה?

בני כמה עכשיו התאומים?

הנה בעוד יומים תפתח האלימפיאדה ותשעה באב זה בעוד שבועים.

למרות שנשנקתי מצחוק  שמתי לב לזמנים.

נוו אם כך הם כבר בני ארבע זאת אומרת שהמוהל הזקן לא פספס בברית.

הרבה נחת.
לגבי  רמני, שבת  שלום. שוב אתה מביא  אלינו.,  בהומור  ובתיאור  כל כך יפה---  דברים  שלא  כולנו  מכירים...  את  חייהם  של בני משפחת ...
לגבי  רמני,

שבת  שלום.

שוב אתה מביא  אלינו.,  בהומור  ובתיאור  כל כך יפה--- 

דברים  שלא  כולנו  מכירים...  את  חייהם  של בני משפחת

 בתכם  ..שכאילו  חיים  בעולם  אחר...(וכנראה  שאמנם כך...).

איחולי  למזל  טוב  עם  הולדתם  של  אהר'לה ויהוד'לה..והרבה

בריאות  ונחת  לכולכם!!!!!

אהבתי,  צחקתי  ונהיניתי,   תודה  לך              מעליזה
כתוב/י תגובה...
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עריכת תגובה
השבה לתגובה
פוסטים אחרונים

הקרב על הירושה
בשבוע שעבר באמצע ארוחה משפחתית בה חגגנו יום הולדת לאחד הנכדים, התפוצץ הכל בהמולה גדולה. סך הכל לא יכולתי...
לקריאת הפוסט
מרשם רופא
מרשם רופא כמו בכול שנה גם הפעם ישבתי בחדרו של רופא המשפחה, מחכה בקוצר רוח לפענוח נתוני בדיקות הדם...
לקריאת הפוסט
me too
Me too 2 בשבוע שעבר בבוקר יפה במיוחד, קמתי עם מצב רוח סביר. סדר היום שלי כלל אך ורק סדורים קלים ופשוטים בלוח...
לקריאת הפוסט

מוטק’ה גם בפייסבוק
למעלה
חזרה