רמי קוב

הפסיכולוגית הסבירה לי למה הפסקתי להרטיב מאוחר יחסית
רמי קוב

רמי קובר
 
הרמי קוב נראה משחק תמים ופשוט ולא מזיק, לכן קניתי אותו לפני מספר שנים. לעיתים רחוקות שיחקתי בו עם משפחתי ועם חברים ולא ייחסתי לו חשיבות מיוחדת. אלא שלאחרונה קרה משהו.
חברינו הוותיקים, טובה ושלמה, החלו לבקש לשחק איתנו ברמי קוב לעיתים תכופות. כמובן שאנו נענים ברצון ואמנם הרצנו כמה מרתונים כאלו. הכול נראה בסדר ולא חשדתי בכלום, עד שאשתי העירה את תשומת לבי לכך שבעשרות המשחקים הללו לא ניצחנו אפילו פעם אחת. רוב הפעמים שלמה ניצח די בקלות ולפעמים הייתה זו אשתו שניצחה, בעוד אנחנו לא ניצחנו אותם אפילו פעם אחת. בקיצור, תבוסה אחר תבוסה.
ידעתי שאני צריך לעשות משהו בנידון ומיד, כי אי אפשר להמשיך במסכת ההשפלות הזו. וכך התחלנו להאיץ את קצב המשחקים. בהתחלה הסביבה קיבלה את זה בהבנה, אך במשך הזמן כנראה שזה הפך למטרד.
הקורבן הראשון הייתה רינה השכנה. היא נקראה לשחק איתנו יום אחר יום, לפעמים במשך שעות. היא הזניחה את בעלה, את הגינה, את הכביסה מסרה למכבסה  והפסיקה לבשל.  אלא שלאט לאט גם היא הבחינה שהמשחק האינפנטילי הזה שיבש לחלוטין את חייה. לכן החליטה להיגמל, ומרגע שהצליחה, אנחנו לא רואים אותה יותר.
למרות בקשתנו, הבן החייל שלנו לא מתלהב לשחק איתנו, במיוחד לא אחרי שעות  שמירה ארוכות בבסיס הצבאי ומחסור כרוני בשעות שינה. שמתי לב לכך שלאחרונה הוא אפילו מעדיף לישון שם מאשר בבית. לעומת זאת מחלק העיתונים למד לזרוק את העיתון  בלי להתקרב אל הבית כדי שלא נבקש ממנו לשחק וכך גם הגנן שויתר על החוב..
אולם, על אף כל הקשיים הללו ובעזרת קורבנות מזדמנים המשכנו לשחק רמי קוב ואף להשתפר. הספירה לאחור החלה ותוכנית הנקמה שלי ושל אשתי הוכנה בקפידה. הצענו לטובה ושלמה לרדת יחד לסוף שבוע ארוך למלון בים המלח. תירצנו את זה בכאבי הגב של אשתי ובמחיר זול במיוחד שהשגנו מוועד עובדי בזק. הם הסכימו.
לפני שיצאנו לדרך, החלפתי את המשחק הישן במשחק חדש הרבה יותר קטן. בניתי על זה ששלמה יצטרך להתאמץ יותר כדי לראות את הספרות על הקוביות. בדרך לים המלח הוא שאל אותי בזלזול אם הבאתי את הרמי קוב, ולמרגלות המצדה נשבעתי חרישית: "שנית אני לא אפול".
כשהגענו לבית המלון, ומיד עם תום פריקת המזוודות, שלמה וטובה ביקשו לשחק. כנראה שכך הם רגילים להתחיל חופשה. הם הגיעו לחדרנו עם בטחון עצמי מופרז. זכרתי כל פרט מתוכנית הנקמה ומזגתי קצת חלב חמוץ לקפה של שלמה. תוך כדי משחק ניסיתי להסיח את דעתו, ביודעי שדעותיו קיצוניות הרבה יותר משלי, תמכתי בהתלהבות בחלוקת ירושלים בוויכוח שעוררתי כאילו במקרה. כשזה לא הזיז לו, הצעתי לחלק גם את עפולה ולהחזיר את פרדס חנה.
אף שריר לא זז בפניו, ובאדישות מופגנת הוא המשיך לנצח שוב ושוב. אשתו הגדילה לעשות כאשר בכל פעם ששלמה ניצח היא אמרה שגם היא גומרת.
אחרי שנמאס להם להתעלל בנו הם ירדו לבריכה ואילו אנו נותרנו המומים ומדוכאים עד עפר.
הצעתי לאשתי להפסיק מיד את החופשה ולחזור הביתה. אחרי שהיא סירבה, הצעתי לסמן את הקוביות, אך היא חזרה ואמרה לי לא להתייאש והעיקר, לחשוב חיובי.
בארוחת הערב נעלמתי. כולם היו משוכנעים שהלכתי לצפות במשחק של מכבי תל אביב בטלוויזיה, אך למעשה עליתי לחדרה של הפסיכולוגית שבמלון. הייתי בטוח שהיא תוכל לשחרר אותי מהטראומה הנוראה ולהחדיר בי בטחון עצמי. מכיוון שהאליבי שלי היה טוב רק לשעתיים, ומכיוון שהפסיכולוגים מתחילים את השיחה והטיפול מגיל אפס, היא לא הצליחה להחדיר בי בטחון. לעומת זאת, היא הסבירה לי למה הפסקתי להרטיב בגיל מבוגר יחסית. כשיצאתי משם לא היה לי מושג איך אסביר לאשתי את ארבע מאות ועשרים השקלים שיופיעו בחשבון האשראי שלנו.
בלילה לא הצלחתי להירדם. שוב ושוב ראיתי לנגד עיני את מבטו המזלזל של שלמה אחרי כל ניצחון. אני לא יודע מאיפה שאבתי לבסוף את הכוחות, אבל החלטתי לנצח בכל מחיר. נזכרתי בכל הפעמים בעבר שבהן הצלחתי לצאת ממצבים אבודים. וכך, למחרת בבוקר לאחר טיול ארוך על שפת הים, ידעתי שאני מוכן.
חיכיתי לרגע בו יציעו טובה ושלמה סדרת משחקים נוספת, ואכן, כעבור זמן קצר מצאתי את עצמי לא במשחק רמי קוב, אלא במשחק הישרדות, בקרב על הכבוד. עד היום אני לא יודע איך ניצחתי, האם זה היה בגלל השוויצרית שנכנסה לבריכה בלי החלק העליון, או אולי בגלל הראי הקטן שלי שסנוור את שלמה ואולי בגלל השבע שחור שאשתי העבירה לי מתחת לשולחן. זה באמת לא חשוב. העיקר תחושת הניצחון, אותה תחושה שרק אוהדי הפועל תל אביב יכולים להבין אותה.
 
 

תגובות  2  אהבו 

697
לגבי  רמני, די  מאוחר  בחיי,הכרתי  את "הרמי קוב", בדרך  כלל,  אהבתי  יותר  את  ה'רמי' הרגיל,  בקלפים רגילים..  מגיל  צע...
לגבי  רמני,

די  מאוחר  בחיי,הכרתי  את "הרמי קוב", בדרך  כלל,  אהבתי  יותר  את  ה'רמי'

הרגיל,  בקלפים רגילים.. 

מגיל  צעיר הגברים  ממש  'סובלים'  אם  הם  מפסידים  (יותר נכון,  אם  אינם  

מנצחים  במשחקים  שונים),  כאשר בננו  היה 'מנצח'  את  אביו  ב'שש בש'  או בדומינו,

היה  מצב רוחו  של  אישי,יורד לשפל רב...וכך  קרה  כאשר  בננו  הפסיד   לנכדי...

ועכשו----כשהנין שלי אינו  מנצח  ב"מלחמה"....הוא  כבר  לא  מעוניין  להמשיך במשחק..

למרות  התלהבותו, כאשר  הוא  'מנצח'.

         ואתה גבי,  יודע  להוכיח  זאת,  בדרך  ההומור  המיוחדת  לך,  ולהעלות  על  

שפתי  קוראי סיפוריך---  חיוך  ואף  צחוק...ולשפר את מצב-הרוח גם במזג אוויר החם הזה.

                                                         תודה        מעליזה
תתחיל ללמוד ברידג', גבי.
כתוב/י תגובה...
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עריכת תגובה
השבה לתגובה
פוסטים אחרונים

הקרב על הירושה
בשבוע שעבר באמצע ארוחה משפחתית בה חגגנו יום הולדת לאחד הנכדים, התפוצץ הכל בהמולה גדולה. סך הכל לא יכולתי...
לקריאת הפוסט
מרשם רופא
מרשם רופא כמו בכול שנה גם הפעם ישבתי בחדרו של רופא המשפחה, מחכה בקוצר רוח לפענוח נתוני בדיקות הדם...
לקריאת הפוסט
me too
Me too 2 בשבוע שעבר בבוקר יפה במיוחד, קמתי עם מצב רוח סביר. סדר היום שלי כלל אך ורק סדורים קלים ופשוטים בלוח...
לקריאת הפוסט

מוטק’ה גם בפייסבוק
למעלה
חזרה