מוטקה > בלוגים > איתנקה > משנתו של ר' שמחה משפירא (ד)/ א. גרוסמן

משנתו של ר' שמחה משפירא (ד)/ א. גרוסמן

תמיכה ב"תקנת מורדת"

על-פי ההלכה התלמודית אישה "מורדת" היא זו המסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה, ולדעה אחרת: גם זו המסרבת לעשות בביתה מלאכות שהיא חייבת לעשותן. במשנה ובתלמוד נאמר כי על האישה "המורדת" יוטל עונש כספי. כתובתה תוקטן בהדרגה עד שהאישה תאבד אותה לחלוטין. לאחר שנה, אם היא עומדת ב"מרדה", רשאי הבעל לגרשה, מבלי לשלם לה את דמי הכתובה. עונש דומה הוטל גם על בעל "מורד". סכום הכתובה של אשתו הוגדל בהדרגה, ולבסוף אילצו אותו לגרשה. בשנת 651 לספירה חל שינוי ניכר בדין ה"מורדת". גאוני בבל תיקנו, שאישה החפצה לקבל גט מבעלה תקבל אותו באופן מיידי, כולל דמי כתובתה, ואף כופין על הבעל לגרשה. הסיבה העיקרית לתקנה זו היא החשש מהתאסלמותן של נשים יהודיות שבעליהן סירבו לתת להן גט, ומסיוע שהן ביקשו מבתי המשפט המוסלמיים בסכסוכים המשפחתיים שלהם עם בעליהן. פנייה זו אל השלטונות המוסלמיים איפשרה להם להתערב בסדרי הקהילה היהודית, ובכך להחליש את האוטונומיה השיפוטית שניתנה ליהודים. 25

תקנת ה"מורדת" שיפרה את מעמדה של האישה היהודייה באופן ניכר, והיו לה השלכות מקיפות. בתקופת המשנה והתלמוד יכול היה הבעל לאיים על אשתו, שאם היא לא תציית לו הוא יגרשנה. התקנה שלפנינו נתנה כוח דומה בידי הנשים. במקומן במשפחה חלה תמורה ניכרת. הן יכלו ביוזמתן לפרק את התא המשפחתי ולשמור על זכויותיהן הכלכליות. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים בגרמניה ובצרפת, בהן נאסר על הבעל לגרש את אשתו בעל כורחה על-פי תקנת רבנו גרשום מאור הגולה. בשני מרכזים אלה נתנה למעשה התקנה בידי הנשים היהודיות כוח עדיף על זה של בעליהן בסוגיית הגירושין.
"תקנת מורדת" החזיקה מעמד כחמש מאות שנה. במאה הי"ב חלה נסיגה משמעותית ממנה ברוב תפוצות ישראל. גדולי חכמי ישראל באותה עת התנגדו לה, ובהם: רמב"ם, רבנו תם, ר' אליעזר בן נתן (ראב"ן) וראב"ד. החשש הכבד מפני כפייה על הבעל לתת גט, החשש מריבוי גירושין בחברה היהודית, עליית מעמדן של הנשים ושינוי הנסיבות ההיסטוריות - הם הגורמים העיקריים לנסיגה זו. ואולם, היו חכמים אחרים שהמשיכו להחזיק בתקנת הגאונים במאה הי"ב ואף במאה הי"ג. לדעתם, יש להמשיך ולכפות על הבעל לתת גט לאשתו אם היא חפצה בכך, אף שנתפלגו דעותיהם של חכמים אלה לגבי זכויותיה על מלוא דמי הכתובה. מסתבר, שעם חכמים אלה יש למנות גם את ר' שמחה משפירא. ר' מאיר כהן כתב ב"הגהות מיימוניות" שלו:
" וכן רבינו שמחה כתב בתשובות הבבליים אשר הביא בספרו, דבין שאמרה איני רוצה ובין שאמרה מצערנא ליה, דלא משהינן לה אגיטא בזמן הזה ואין מכריזין עליה ארבע שבתות, ואעפ"כ מדחינן אותה ומשתדלין לעשות שלום בינו לבינה, ואם אינה שומעת נותנים לה גט לאלתר. "

ספרו של ר' שמחה ("סדר עולם") אבד, ואין לקבוע בבירור אם הוא קיבל פסיקה זו של גאוני בבל, ואולם מדברי ר' מאיר כהן, שראה את ספרו של ר' שמחה, משמע לכאורה שאכן הדברים הובאו כהלכה למעשה. ואם כן הוא, ברור שהוא סבר שאישה החפצה לקבל גט מבעלה ומסרבת לחזור בה, יש לכפות על הבעל לגרשה.

תגובות 2 אהבו 0

692

איתי יהל

05/08/16

תודה על המאמר היפה והמלמד,

מירה10

05/08/16

כל אלה מעידים על פתיחות וחשיבה, וזה יפה ונאור, ולצערנו, דווקא בימינו, שאמורים להיות מתקדמים, אני נתקלים בקבעון מחשבתי, בסגירות ובקשיחות שאין בה התחשבות ולא חכמה.