אהבה במבט ראשון

סיפור שהועלה בעבר ביוצרת וזיכה בזוג  כרטיסים להצגה. מקום שני ניכבד.טו באב הוא יום האוהבים  גם לאהבות מהעבר.אין יום מתאים ממנו להיזכר. .היא ודאי מציצה מלמעלה ויודעת שלא שכחתי אותה. יהי זיכרה ברוך



  היא ישבה מולי על הספסל בשדרה סמוקת לחיים ושתי גומות חן עיטרו את פניה. נערה יפיפיה שכה רציתי בה. רק לאחר שנים גילתה לי את סודה. היא החליטה עוד לפני אותה פגישה אקראית בשדרה שאני שלה.את זה הבנתי מאוחר יותר.
היא  ישבה  נינוחה  על  הספסל  מבלי  שתחוש  במבט החודר  ששלחתי  לעברה. נערה  עם פני  ילדה  סמוקות  מחום  השמש  שעמדה  בפאתי  הרקיע. שתי  גומות  חן  עיטרו  את  לחיה  ושערה  הגולש  על  כתפיה   השלים את התמונה  של  נערה  יפה.  לפתע  קמה  ממקומה  כאילו  הקישה  נחש.  המבט  ששלחה  אל  שעונה  הסביר  יותר  מכל  כי  היא  מאחרת  לפגישה.  היא  צעדה  לכיוון  פתח  היציאה  מהשדרה,  חצתה  את  הכביש  ועלתה  על  האוטובוס  שהגיע  ברגע  זה  לתחנה.. 
המשכתי  לשבת  ממתין  לחברים  שאמורים  היו  להגיע. תהיתי  בלבי אם  היא  שמה  לב  למבט  שנעצתי  בה.  סביר  להניח  שכן לפי  תנועות  ראשה  .היא  נמנעה  להביט  לכיוון  שישבתי  שם.
דייוויד  ויענקל  הגיעו  באותו  רגע  ויחד  צעדנו  לכיוון  המועדון. . האולם  היה  מלא  והאומן  שהוזמן  התכונן  להופעה.   דמותה  של  הנערה  היה  חרוט  בראשי. היה  בה משהוא  עדין  ובתולי.  האם  אפגוש  בה  שוב?
                                  ב'
"יש  כרטיסים  לקולנוע  חן"  הודיע  דייויד  כשהוא  מנפנף  בכרטיסים  שאחז  בידו. צעדנו  לעבר  תחנת  האוטובוסים  עולים  על  האוטובוס  הראשון  שהגיע.  רק  לאחר  היציאה  נוכחנו  שטעינו  במס'  האוטובוס  שנוסע  לאורך  רח'  בן  יהודה  במקום לעלות  לאוטובוס  שמגיע  לקולנוע  חן. לא  נורא  נלך  קצת  ברגל ובדרך  נוכל  להיכנס  למועדון  להעיף  מבט.  המוזיקה  שהגיעה  לאזנינו  הבהירה  לנו  שהיום  יש  ערב  ריקודים  במועדון.  נכנסתי  ולרגע  נישארתי  תקוע  על  מקומי.  היא  עמדה  שם  בפינה  הנערה  מהשדרה  יחד  עם  חברתה.  .  באותו  רגע  ידעתי  שאני  נישאר  .  צעדתי  לעברה  ,מושיט  יד  מזמין אותה   לריקוד.  הסתכלתי  עליה  וראיתי  שהיא  נבוכה.  האם   זכרה  את  המבט  החודר  ששלחתי  לעברה  בשדרה? או  אולי  הופתעה  מעצם  ההזמנה.  ראיתי  את  המרפק  ששלחה  חברתה  על  מנת  לגרום  לה  להסכים  להזמנה  לריקוד. .  דיוויד  ניגש  אלי  להזכיר  לי שיש  לנו  כרטיסים  לקולנוע.  ראיתי  את האכזבה  בעיניה. היא  לא  רצתה  שאלך.  בשלב  מאוחר  יותר  הבנתי  שהיה  לה  סוד  שקשור  בי. אולם  באותו  רגע  הייתי  צריך  להחליט.  קולנוע  או ...נערה.  . ..שלחתי  אליה  מבט והחלטתי.  .."תמכור  את  הכרטיסים  אני  נישאר  כאן"  זרקתי  לכיוונו  של  דייויד  וראיתי  את  ההפתעה  בעיניו.  ראיתי  גם  את  ההתרגשות  שאחזה  בה.  ברגע  זה  ידעתי  שהיא  שלי. הבדלי  הגילים  לא  הפריעו  לי  מאחר  ונראתי  צעיר  מגילי.
היה זה תחילתו של רומן שהתחיל בנסיעה באוטובוס הלא נכון שהוביל למפגש עם הנערה שישבה בשדרה.זה חלקו השני של ה סיפור


 ידי  שהקיפה  את  מתניה  משכה  אותה  אל  רחבת  הריקודים.  מבט  ביישני  ניבט  מעיניה  והיה  ברור  לי  שאינה  מורגלת  להענות  להזמנה  לרקוד מזר שהכירה  זה  עתה.  מבטה  היה  מופנה  הצידה  וכך  יכולתי  לבחון  אותה  מקרוב. היא  הייתה  יפה  ויחד  עם  זאת  שמתי  לב  שהיא  צעירה.  הערכתי  את  גילה  ב16.5  ומאוחר  יותר  הובהר  לי  שלא  טעיתי. . ערב  הריקודים  הסתיים  וכולם  החלו  להתפזר. .נוכחתי  שאני  אוחז  עדיין    בידה  כמי  שחושש  שתברח. היא  לא  משכה  את  ידה , אולי  התביישה  לעשות  זאת או  שציפתה  להזמנה. היא  לא  ידעה  כיצד  המחשבות  שלי  רצות  ומנסות  להחליט  אם  לקבוע  פגישה.  הפער  של  6.5  שנים  בינינו  לא  בלט  מאחר  ונראתי  צעיר  מגילי.   אולם  לבסוף  נפלה  ההחלטה.  שאלתי  אם  תסכים  להיפגש  שוב  למוחרת. התשובה "כן" הייתה  מהירה   וידעתי  שהיא  ציפתה  להזמנה..היא  באה  ממשפחה  דתית  וביקשה  שאאסוף  אותה  מביתה. . פתאום  נוכחתי  שאני  עובר  שיקוף  רנטגן. האמא  רצתה  לתהות  על  קנקני והשאלות  שהופנו  אלי  היו  כעיין  חקירה  ולפני  היציאה "ביקשו"   להחזירה  לביתה  בשעה 11;.  כך  היה  נהוג  באותה  תקופה.מאוחר  יותר  סיפרה  לי  כי  עשיתי  רושם  חיובי  על  הוריה.לא  התפלאתי   מאחר  וידעתי  מה  הרושם  שעושה  פני  הילד  שלי.
ישבנו  בקולנוע  כשידה  אוחזת  בידי. מידי  פעם  שלחה  אלי  מבט  מבוייש. לא  הבנתי  מה  טיב  החיוך  ששלחה  אלי  מידי  פעם .  זו  היית  תעלומה  שסיפרה  לי  עליה  רק  לאחר  שנה.  עכשיו  אנחנו  על  ספסל  בגינה.  אני  מוצא  את  עצמי  מדבר  ומברבר והיא  מקשיבה.   האם  פער  הגילים  גרם  לה  לחשוש  מהבעת  דעה.?  "לעזאזל"  חשבתי  לעצמי  . מה  אתה  עושה  כאן עם  ילדה   קטנה.?
מלחמת  ששת  הימים  ,אוקטובר  '56 . אני  מגויס  ומיד  יוצא  להפלגה  סביב  אפריקה  שנמשכה  עד  תחילת  ינואר  1957 .  לא  הייתה לנו אפילו  האפשרות  להיפגש  לפני  היציאה. חודשיים  וחצי  בים  הם  תקופה  ארוכה  ונתנה  לי  את  האפשרות  לנתח  בשקט  את  מערכת  היחסים  בינינו.  הרגשתי  שהיא  חסרה  לי  וידעתי  שהיא  תהיה  שלי. כשחזרתי  סיפרה  לי  את  סודה. היא  עבדה  במשרד  עו"ד  ששכן  מול  הבנק שבו  עבדתי.  בכל  יום  בשעה  13.30 הייתה  משקיפה  מבעד  לחלון  לראות  את  החתיך  האטלט  שנהג  לצאת  באותה  שעה  להפסקה.  ואז  גמלה  בה  החלטה  שהוא  יהיה  שלה.
לאחר  הכרות  של  שנתיים  אנו  נישאים.  עכשיו  היא  בת  18.5 אסרטיבית  ויודעת  לבטא  את  עצמה  . היא  רעיה  טובה  והחברה  הטובה  ביותר  שהייתה  לי  אי  פעם. . הופתעתי  מהשינוי  שחל  בה.  היא  התחברה  מהר  מאוד  אל  אנשים  וכולם  אהבו  אותה  מאחר  והייתה  מוכנה  לעזור  לכל  מי  שהיה  צריך  עזרה. פתאום  שמתי  לב  שיש  לי  בבית  מוסד  צדקה  של  אישה  אחת. אספה  כספים  לניצרכים.  טיפלה  בחולות  סרטן  והיו   ברחוב  שלנו  כמה.
45  שנים  היינו  ביחד   ,חברים  נשואים. .היא  טיפלה   בארבעת  ילדינו  והם  היו  חברים.  כניראה  ולוציפר  קינא בה  ולקח  אותה  אליו