סוף טוב הכל טוב

אני לא מאמין בסופים טובים,
אולי זה בגלל שאני אדם נורא פסימי בכללי,
אולי זה בגלל האופי שלי,
ואולי זה בגלל שאני ריאלי.
אני לא חושב שיש דבר כזה סוף טוב ואז הכל טוב.
אני לא חושב שקיים דבר כזה, טוב לעולם ועד.
זה מתאים יותר לסיפורי אגדות לילדים קטנים.
אולי זה בגלל שפגעו בי יותר מידי פעמים.
אולי זה בגלל שהראתי חולשה ונפתחתי לאנשים.
אני לא אוהב לקרוא ספרים עם סוף טוב, או סוף שמח.
אני תמיד קורא את המשפט האחרון בדף האחרון בכל ספר.
אני חייב לדעת איך הסיפור יגמר.
אני חייב לדעת מה הטרגדיה שעלולה לצוץ באמצע העלילה,
אני מהאנשים האלו.
אני מהאנשים שתמיד חושבים על הרע ועל מה נורא.
קשה לי לראות אושר, קשה לי לראות שמחה.
אני תמיד נראה עצוב,עצבני או שסתם אין לי מצב רוח.
אבל זה לא נכון, זה פשוט הפרצוף שלי.
אני לא שמח, אני גם לא עצוב.
אני לא עצבני ואני לא רגוע.
אני תמיד שם באמצע, כמו הסוף.
אף פעם לא נותן מנוח לאף צד שמעורב בסיפור.
אני לא אוהב סופים טובים כי אני לא מאמין שבעולם הזה יש דבר כזה כמו סוף טוב.
אני מאמין שהמשפט תמיד נקטע באמצע.
תמיד יש גורם שמעורב בעניין שהורג את השאר.
אני לא אוהב סיפורי אגדות ותמיד לא הבנתי את השטויות של דיסני.
אולי זה בגלל שאף פעם לא האמנתי שאני אהיה הנסיך או הנסיכה.
כי אף פעם לא נזקקתי לעזרה כזאת, הרשע לעומת זאת,
הרשע תמיד סקרן אותי. למה מהסיבה הכי פאטית  בעולם הוא נהפך להיות הרע?
מה זה אומר עלי?
מה זה אומר על כולם?
אולי זה בגלל שאני פשוט לא מאמין בסופים טובים.
כי אין דבר כזה אושר אין סופי מבחינתי.