"הימים הנוראים"?

בין כסה(שהלבנה מכוסה)לעשור ,גם כך ניקראים עשרת "הימים הנוראים("ואני יודעת שאתם זוכרים זאת עוד מכתה אלף)שאנחנו ניכנסים לתוכם.לא רק מפני שהמסורת מספרת שאלוהים יושב כעת עם הפינקס ומתחיל להרהר בימים אלה מי עשה מה ומה יהיה דינו אם לחיים ואם למוות,ואם מפני שעלינו להרהר בימים אלה במעשינו ולהתחרט,אם רוצים ולבקש סליחה.

אז זהו.על זה רציתי לכתב.את כל האמור לעיל ידוע לכם מזמן.האדם מתאר לעצמו את האל על פי חייו הסובבים אותו ועל פי תכונותיו הוא.כבר העלתי פעם את הרעיון הנלוז שאם האגדה הזו היתה נוצרת בימינו,התאור הזה של האל עם הפינקסנות היה שונה לגמרי.בסך הכל זוהי אגדה דידקטית.

ונחזור למציאות.אין צורך,לדעתי החילונית ,לעשות חשבון פעם בשנה.זה לא מספיק.יום יום על האדם לתת לעצמו דין וחשבון על התנהגותו ואם פגע במישהו,לבקש סליחה מיידית ולא להמתין בבושת פנים עד לימים אלה.כי זה לדעתי חטא.לפגוע ולהמתין עד שיבואו ימים שיפחידו אותו ואז כבר"יש לו אלוהים"ואז יבקש סליחה.ואז לא יצטרך לפחד מהימים הנוראים האלה כי הוא מגיע אליהם נקי כפיים ובר לבב.

שנית,בראש השנה יש תחושה שעומדים על פיתחה של תהום עמוקה ,או שניפול לתוכה או שיעבירו לנו גשר מוצק ונעבור בשלום.אבל זהו רק ציון של זמן.כל אחד מציין את הזמן בתאריך שונה,כך שאין זה פתח של לע הר געש לעולם.הזמן זורם ומה שכביכול עלינו לעשות בעשרת הימים הנוראים,עלינו לעשות כל השנה,כי כל יום האדם נידון על מעשיו ץ

האלוהים בתוכנו,הוא מצפוננו (למי שיש)דן אותנו יום יום ולכן ראש השנה והימים הבאים יכולים להיות ימים של שמחה ולא ימים נוראים.

לאנשים שהם לבד,הם באמת ימים די לא נעימים,אך מסיבות של הלבדיות(לא תמיד בדידות)והשנה אלה ארבעה ימים רצופים.גם אם מוזמנים פה ושם וגם אם מזמינים.בחגים מרגישים את ה"לבד".חברות אחדות שלי פתרו את זה בכך שנסעו לבתי מלון,לחו"ל,אבל לכל מקום שהאדם נוסע,הוא לוקחאתו,את עצמו,אז כאי שעצמו ירגיש טוב עם איתו וכאן אני חוזרת לתחילת דברי.

אז שנה טובהלכולם ושהימים האלה יהיו לכולנו ימי שמחה ,ודבש(לא יותר מדי)