אסור לשכוח אותם

לפני מספר ימים בתכנית הבוקר של אורלי וילנאי וגיא מרוז - ישבו באולפן אנשים מכובדים מאד מתחום ההתנדבות, ההסעדה, איסוף מצרכים, בגדים וכסף לנזקקים. השיחה היתה טעונה, זה נכון. אך דבר עקרוני אחד היה מקובל על כולם - אין ילדים רעבים בישראל. יש עוני יש דלות יש מחסור. אך רעב אין.

הדברים הובאו מפי אנשים שעוסקים בתחום, הם כנראה עוקבים אחרי מצב המשפחות הנזקקות.

שנה טובה ומתוקה לך ולבני משפחתך

כשכתבתי על עובדיה הילד הרעב שהיה מוכן לעשות סלטות באויר על מנת לזכות בחתיכת פיתה, ציינתי כי אז היו רעבים במלוא מובן המילה. ציינתי גם שאין היום את אותם הרעבים של אז. יש עוני ויש חוסר אולם אין רעבים. נכון שישנם ילדים שהולכים לפעמים לישון ללא ארוחת ערב בגלל מחסור אולם ישנם מוסדות סעד שדואגים שלא יהיו רעבים. התגובה שקיבלתי הייתה חריפה. יש רעבים טענו. נכון יש רעבים שסובלים ממחסור אולם לא מרעב
שתהיה לך שנה מבורכת

נתחיל בפרסומת שהעלה י' גרשון. הרבה מסרים מקוממים:

א. ילד. למה? אין מבוגרים רעבים?

ב. חובש כיפה, כלומר - דתי. למה? אין חילוניים רעבים? להיפך. לדתיים יש כל מיני תרומות וגמחי"ם, קצבאות כאלה ואחרות ובסוף הם עוד בוכים ורוצים עוד ומבקשים תרומות.

ג. נראה שהילד שחקן. המקום שבו הוא יושב והבגדים והסנדלים לא מראים כאילו הוא בא ממשכנות עוני (ואמרתי את זה בעדינות).

לך וגם לך מינה גבע, כנראה שלא ראיתם את הרעבים. הם בדרך כלל שקופים, אני יודע. יש רעבים. זה לא אומר ששבוע הם לא אוכלים. אבל אם יש ילד שהולך לישון בלי ארוחת ערב - הוא רעב. רעב מאד.
מי שמחטט בפחי האשפה ובשאריות של סוף היום בפאתי השוק, לא עושה את זה משום שבטנו מלאה. ויש כאלה (אם לא ידעתם) שאינם מסוגלים להגיע לשוק כי התנועה קשה להם. הם לא שקופים. הם כלל לא נראים.

אבל יש עוד משהו מקומם: עמותות חלוקת המזון. כבר ראיתי (אכן ראיתי) שהמצרכים לא תמיד מגיעים למי שבאמת זקוק להם. חלקם מגיעים לעובדים בהן וליקיריהם. היו מקרים שגם פורסמו בתקשורת.

לכן לא תרמתי כך ולא אתרום כך. אני רוצה שתרומתי תגיע למי שבאמת באמת זקוק לה. יש לי חבר שמנהל מפעל כזה בעצמו. לא עמותה, לא גמ"ח. כלום. הוא אחד מאלה שבתור ילד - עבד. הידיים שלו שחורות מגיל 12. אביו ז"ל התחיל בכך והוא ממשיכו. ארגן כמה חברים שהפרוטה מצויה בכיסם. הוא לא לוקח כסף. רק מצרכים. בחגי תשרי ובפסח הם מרימים בעצמם מפעל של כמה מאות טובות של ארגזים מלאים במצרכים. אני, שנמצא "קצת" רחוק מהעשירונים העליונים - מביא לו בכל חג מצרכים (וכמו שהוא אמר לי - אם תביא לי ב-10 שקל, בשבילי זה כמו שהבאת לי במליון). והוא מחלק אותם בעצמו. לנזקקים ששמע עליהם, לחיילים נצרכים או בודדים שמפקדיהם לא מקבלים עבורם כלום - באים, מבקשים עליהם ומקבלים. איש צדיק, ישר דרך ועובד קשה למחייתו. לא אומר את שמו כי לא נטלתי ממנו רשות. אני בטוח שגם בסביבתכם יש כאלה. הם אלה שבעיני ראויים שנעזור להם בתרומות.

אינך מאמין באגודות ואחרים אינם מאמינים במערכת אולם תואיל נא לפרט עוד עמותות יחיד כמו חבר שלך שאוסף מצרכים ומחלק לניצרכים.
יכול להיות שיש כמה אולם הם לא מכסים את כל התחום. לכן ,עם כל הביקורת שיש לך ויכול להיות שהיא מוצדקת בחלקה, עדיין אנו חייבים לסמוך על העמותות העושות מלאכתם נאמנה. גם אם ישנם חריגים פה ושם, גם אם חלק הולך ל א למטרה הקדושה. עובדה היא שהעניים מקבלים חבילות. את זה ראינו בעיין וגם באמצעי התיקשורת. אז אם אין עצה טובה מזו הרי זו הדרך היחידה לעזור לניצרכים עם כל ההערות וכל החשדות
שתהיה לך שנה טובה ומבורכת

עם כל הביקורת שיש לנו נגד המערכת השילטונית עדיין ישנם רעבים שצריך לדאוג להם. עם ישראל מראה את גדלות הנפש כאשר תורם לאגודות שמספקות חבילות מזון לניצרכים. אם המערכת לא דואגת אז ישנו עמך שדואג
שתהיה לך שנה טובה ומבורכת