חפץ

היי מירה,



אמנם אהבתי את סיפורך הקצר, אולי בגלל יכולת התיאור שלך, אבל יש לי קצת ביקורת:



א. אין פאנטה לסיפור, אין קונפליקט, ואין מסר.



ב. למה השם המנוכר והמרוחק הזה "חפץ"? הרי ברור שספר הזכרונות הזה הוא הרבה יותר מחפץ סתם. אגב לא ברור מה יחסך אליו, מה הוא עשה לך באופן רגשי



ג. מיהו אורי? איננו יודעיפ.



ד. האם אחיך התינוק כתב לך משהו בספר הזכרונות תמהתני...



כפי שכבר כתבתי לך בעבר סיפור כזה יכול לבוא כפתיחה לסיפור, אבל הסיפור, לדעתי לא נכתב.

לפני הכל - תודה איתן להתייחסות העניינית.

וכעת אחד לאחד אענה - 

א. הסיפור דרך החפץ מאפשר לקורא להחשף לחלקים מתוך מערכת יחסים משפחתית. הקורא יכול להזדהות, דרך התיאור, דרך התחושות העולות בגיבורת הסיפור, עם האירוע הקטן, או כביכול קטן הזה. והשיא הוא בהפתעה שנכונה עבורה כשהיא במקרה מדפדפת, ומוצאת את אהבת ילדיה במילים הרשומות. 

ב. השם המנוכר, דווקא מפני שהוא כזה, שמדגיש שבעצם, מה שלאחר היה נראה סתמי, לגיבורת הסיפור הוא עולם ומלואו, מלא רגש.  אני מבינה שלא הצלחתי לגרום לך כקורא להרגיש מה הוא עשה לגיבורה באופן אישי. זה אומר שמבחינתי כלפיך נכשלתי. אקרא שוב ואראה כיצד ניתן להבליט את העניין המשמעותי הזה.

ג. אורי הוא הבן של גיבורת הסיפור, כפי שכתוב שם: "אמא, תדעי שאני אוהב אותך  

מכל הלב, בנך אורי".  

ד. אחי התינוק אכן השאיר רישומו, בתחילה בציור, ובהמשך בכתיבה. אם כי זה נראה לי פחות משמעותי.



המטרה של כל זה להעביר לקורא כמה רגעים מיוחדים בחיי אשה. ולעורר בו רגש ואולי גם הזדהות מתוך עולמו שלו.

גם אני מירה התקשיתי להבין מי הוא מי, אבל מיד חשתי את ההתפעמות בגילוי מילות האהבה של בן לאימו, ואת עומק הריגוש שזה עורר בה, ולמען האמת אותו רגש גם נגע בי . בהחלט הצלחת להעביר רגש באמצעות הסיפור הקצר . אהבתי שהשארת הכל קטן, לא יצרת דרמה, רק רגש.