שאלי,שרופה באש-כתב פרופ יוסי גמזו

יוסי גמזו                                                    
שַאֲלִי, שְׂרוּפָה בָּאֵש
 
קִינָתוֹ הַמָּסָרְתִּית שֶל כְּבוֹד הַמָּהָרָ"ם
הוּא הָרַב מֵאִיר מֵרוּטְנְבּוּרְג, מֵאַדִּירֶיהָ
שֶל שַלְשֶלֶת הַפּוֹסְקִים אֲשֶר לִשְמָם הָרָם
בַּמֵּאָה הַשְּלוֹש עֶשְׂרֵה לֹא אָח הָיָה וָרֵעַ;
 
קִינָתוֹ שֶל רַב זֶה שֶהֻשְלַךְ לְמַאֲסָר
בְּאֶלְזָס, בְּכֶלֶא אַיְנְזִיסְהַיְם, עַל שוּם הַ"פֶּשַע"
שֶל צֵאתוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶהַקֵּיסָר
רוּדוֹלְף לֹא מָחַל עָלָיו וְאֶת חֲסַר-הַיֶּשַע
 
הַיָּשִיש הַזֶּה דָן לִכְלִיאָה וּכְבוֹד הָרַב
לֹא נֵאוֹת לְהִשְתַּחְרֵר מִמֶּנּוּ כְּשֶהִצִּיעוּ
יְהוּדֵי אַרְצוֹ סְכוּם כֹּפֶר רָב אֲשֶר עָרַב
לְהִשְתַּחְרְרוֹ מִשָּם, אַךְ בְּכִלְאוֹ הִפְצִיעוּ
 
מִן הַגּוּף הַשָּׂב הַזֶּה רִגְשוֹת-עֲנָק שֶיֵּש
בְּכוֹחָם גַּם עַד הַיּוֹם הַזֶּה לְהַמְּמֵנוּ
בְּעָצְמַת קִינָה זוֹ, "שַאֲלִי, שְׂרוּפָה בָּאֵש"
עַל שְׂרֵפַת תַּלְמְוּד בָּעִיר פָּארִיס, שֶעַד יָמֵינוּ
 
מְצֻטֶּטֶת הִיא בְּפִי יוֹדְעֶיהָ כָּל דַּקָּה
שָחוֹוָה אֻמָּה זוֹ שוּב אֶת הַצָּתַת בָּתֶּיהָ
אֶלָּא שֶכַּיּוֹם, בְּיִשְׂרָאֵל הַחֲזָקָה
יֵש לָנוּ תְשוּבוֹת בְּרוּרוֹת עַל כָּל שְאֵלוֹתֶיהָ.
 
שַאֲלִי, שְׂרוּפָה בָּאֵש, מַדּוּעַ זֶה וְאֵיךְ
גַּם כְּשֶתַּבְעֵרוֹת עָטוֹת עָלַיִךְ כְּעוּט עַיִט
אַתְּ אֵינֵךְ פּוֹסֶקֶת עַד שֶאוּד אַחְרוֹן דּוֹעֵךְ
לְמַגֵּר אֶת הַדְּלֵקוֹת גַּם אִם נִשְׂרַף הַבַּיִת.
 
שַאֲלִי, שְׂרוּפָה בָּאֵש, כֵּיצַד עוֹד לֹא הִכְרִית
גַּל הַתַּבְעֵרוֹת הַזֶּה אֻמָּה שֶלֹּא שְבָרוּהָ
כְּשֶכַּמּוּת הַהַצָּתוֹת וַדַּאי אֵינָהּ מִקְרִית
וּמְקוֹרָן, כְּמוֹ אִינְתִּיפָדַת הַדְּקִירוֹת, יָדוּעַ.
 
שַאֲלִי, שְׂרוּפָה בְּאֵש שֶל נֶזֶק וְאָסוֹן
אֵיךְ אֵינֵךְ נִתְקֶפֶת בְּיֵאוּש מוּל כָּל הֱנֵף-אֵש
כְּשֶדְּלֵקוֹת-הָרֶשַע נִשְבָּרוֹת מוּל עַם חָסוֹן
שֶהוּא סוּפֶּר-טַנְקֶר שֶל תַּעֲצוּמוֹת הַנֶּפֶש.
 
שַאֲלִי, שְׂרוּפָה בָּאֵש, אֵיךְ בֵּין הָאַכְזָרִים
בְּמַרְאוֹת הַהֶרֶס וּמוֹרְאוֹת כְּלָיָה כֹּה דְרַסְטִית
מִתְלַכֵּד פִּתְאֹם עַם מְפֻצָּל לְמִגְזָרִים
וּמַפְגִּין עַרְבוּת וְסוֹלִידָרִיּוּת פַנְטַסְטִית.
 
 
שַאֲלִי, שְׂרוּפָה בָּאֵש, כְּשֶשּוֹט הַלַּהַב דָּש
יִשּוּבִים רַבִּים כָּל-כָּךְ בְּלִי לְעָקְרָם מִשֹּרֶש
אֵיךְ אַתְּ נְחוּשָה לִבְנוֹת כָּל בַּיִת מֵחָדָש
וּבִשְחוֹר-הָאֵפֶר שוּב וָשוּב לִנְטֹעַ חֹרֶש.
 
אֵיךְ כְּשֶמְּטוֹסֵי-כִּבּוּי כָּאן מַמְטִירִים מִמְּרוֹם
תְּכוֹל שָמַיִךְ חֹמֶר מְעַכֵּב דְּלֵקָה בּוֹלַעָת
כְּלוּם לֹא מְעַכֵּב שוּם לוֹחֵם-אֵש פֹּה מִלִּתֱרֹם
אֶת מֵיטַב כָּל כּוֹחוֹתָיו לְהַדְבָּרַת הַלַּהַט.
 
אֵיךְ שוֹטְרִים, אַנְשֵי צָבָא וּמָדָ"א בֶּחָזֶה
הֶחָשׂוּף לָאֵש נוֹתְנִים מוּל כָּל סִכּוּן וּפַחַד
אֶת הֲכִי נִשְׂגָּב וְנֶאֱצָל בָּעָם הַזֶּה,
אֶת הַהַקְרָבָה וְאֶת תַּמְצִית תְּחוּשַת הַיַּחַד.
 
וְכֵיצַד, כְּהִפּוּכָם שֶל מַצִּיתֵי זָדוֹן
מַצִּיעִים עַרְבִים לֹא מְעַטִּים בְּלִי סְיָג וָרֶתַע
אֶת קוֹרַת-בֵּיתָם לְמִי שֶאֵש-הָאֲבָדּוֹן
הִשְאִירַתְהוּ בְּלִי קוֹרַת-גּגּוֹ שֶלּוֹ לְפֶתַע.
 
שַאֲלִי, שְׂרוּפָה בָּאֵש, אֵיךְ מוּל אָבְדַן רְכוּש
וּקְרוֹס בַּיִת שֶשּוּם שִיר לֹא יְבַטְּאוֹ בְּאֹמֶר
יֵש בְּיִשְׂרָאֵל שֶלִּי מִין אוֹן נִסְתָּר, נָחוּש
הַמַּפְגִּין פֹּה אֶת נִצְחוֹן הָרוּחַ עַל הַחֹמֶר.