גברים, נשים, מיטה

'בעוד שאצל נשים הסקס הוא ביטוי לקִרבה, רוב הגברים יראו בו דרך נעימה לבלות ערב - לא יותר, אבל גם לא הרבה פחות. הסיכוי שהגבר שאיתך יישר קו עם האופן שבו את רואה את 'קיום יחסי מין', הוא אפסי.' כך כתוב, אני מצטט,".
"אפסי. אהה. אז אתה מדבר על אתגר. הבנתי נכון? או שמא אתה מדבר על כך שאין לי שום סיבה לאכזבה כי הרי ממילא אין לְמה לצפות."
"אני מדבר על זה שאם את יודעת מה שאת עושה אז זה כיף ואין פגיעה."
"הוא שחשבתי. אני באה מוכנה מראש עם הידיעה הזאת ואז אין לי ממה להתאכזב."
"נכון."
"אז כעת יש לי שאלה: אם מיטה עבור גבר זו מיטה, לא יותר וגם לא פחות, היכן בדיוק טמון הרגש?"
"לא לקנות מתנובה."
"ובמה טרה עדיפה, או יטבתה?" אמרתי, תוהה לגבי התפנית החדה, מנסָה למצוא קשר בין הדברים.
" כדי להוריד מחירים. יש חרם על תנובה החל מהיום. סטודנטים נגד המונופול."
"אהה. ברור, הגיוני."
"ושוקו של יטבתה טעים יותר."
"שוקו מתוק לי מדי בכל מקרה. אגב, עברת נושא או שזה באותו עניין?"
"את באה למיטה?" כשם שעברת פתאום, כך חזרת.
"הנה, את גופי אני שולחת דרך סיב אופטי -
הופכת מחומר לאור
מגיעה עד אליך דרך צינור
זורמת הַישר לתוך מיטתך
תפַנה לי מקום לצידך?"
שעשוע החריזה. אתגר מעורר.
"כמובן. אבל לי לא מספיק רק גוף." אמרתָ
"נשמה מלכתחילה היא רוח, בקלילות יכולה להמריא ולנוע לאן שתחפוץ. גוף ונשמה. יספיקו לךָ?"
"מה נשאר?"
"יש גם נפש, אך לא ברור לי ההבדל בינה לבין נשמה. יַחברו כולם לאחד בתוך מיטתך."
"אהה. ועכשיו גלי לי."
"מה לגלות?"
"מה שתיתְ?"
"קפה."
"עם קוניאק?"
"אהה. כעת הבנתי. ובכן, אני חזקה בדיבורים. דיבורים, מכל הסוגים, קולחים גם ללא אלכוהול. המרחק משמש הגנה. מרחק, כמו אלכוהול, מאפשר הסרת מחסומים."
"את רואה כמה טוב המרחק?"
"מעולם לא אמרתי שיש בו רק רוע."
"אין בו רוע בכלל או כמעט בכלל." הבעת את הגישה הידועה שלך.
"אחרים סוברים אחרת, לא כולם דעתם כדעתך."
"מה אכפת לי," אמרת בחיוך, "ומה את חושבת?"
"המרחק מאפשר, כאמור, וכך מסב לי אושר, אבל גם מעציב אותי פה ושם. אבל בוא נהפוך צד, נדבר על דברים מצחיקים."
"הכי טוב." הסכמת.
"היום צחקתי המון, קודם עם אחי - יש לו זכרון מדהים. בסוף השיחה בנושא שיפוץ בית ההורים הוא פתאום אומר לי: את זוכרת את השיר ששרנו במשחק הזה עם הכדור שהיינו מקפיצים ומעבירים מתחת לרגל?
ניסיתי להיזכר, ואז הוא שר את המנגינה ואמר לי את המילה הראשונה של השיר ונזכרתי, וזה הצחיק כל כך, כי זה נשמע כמו ג'יבריש במבטא צרפתי, כנראה עוות של שיר צרפתי כלשהו, ומצחיק לחשוב שפעם שרנו את זה ברצינות.
ואחר כך במקהלה, המנצחת אמרה שהיא חייבת לספר משהו, והיא סיפרה על העציצים שלה היפים שפתאום ראתה בתוך אחד מהם זחל ענקי, בגודל מלפפון, אוכל בתאווה ובמהירות את הצמחים שטיפחה, ומסתכל אליה בשתי עיני טורקיז והיא אמרה שבדיוק לזה הייתה צריכה גבר בבית. אז אמרנו שתכתוב מודעה: דרוש גבר לחיסול זחל בגודל מלפפון, והיא צחקה."
"אני הייתי מנסח את זה יותר יצירתי, אבל לא עכשיו."
"אז מתי, אז מתי אם לא עכשיו."
"עכשיו למיטה, כי אחרי הבירה זה הכי מתאים."
"טוב. רק אספר לך את סוף הסיפור שלה: היא אמרה: לקחתי מעדר ובבת אחת...
וכולנו ביחד צעקנו : לאאאאאא, והיא אמרה: עד עכשיו העיניים טורקיז שלו מביטות בי. וכולנו צחקנו וצחקנו עד שהבטן כאבה.
אוי, אני חושבת שעכשיו אני מבינה מה התכוונתָ בניסוח יותר יצירתי. אהה, כן,כן. שובב אתה.
טוב. די. למיטה וחסל. ורק עוד שאלה, אחרונה באמת. תגיד, מה דעתך על לצחוק במיטה, כי מיטה זה מה זה רציני."
"ההיפך - זה כיף. הכל עניין של אגו."
"כן, בדיוק, אתה לגמרי צודק, המון אגו. אחפש לי מישהו שיודע לצחוק במיטה, ולבכות בסרטים.
ובינתיים לילה טוב ושינה מתוקה,
ולוואי ואפשר היה להתפרק לרכיבים
ולזרום דרך הסיבים
ולהתאסף מחדש
בתוך המיטה
להמון צחוקים.".
"אפשר, אפשר."אמרתָ, ואני המשכתי על כנפי הפנטזיה, "נפלא. ראה עצמי כמתפרקת, עוברת ומתאספת מחדש, עם המון צחוקים עד שהשכנים ישאלו בתדהמה: מה כל הצחוקים האלה באמצע הלילה.
טוב, די, כבר דיברתי המון, לי אין בעיה להמשיך, אך נראה לי שזה מעייף להקשיב.
אני יכולה לשיר, אני יכולה לרקוד."
"את לא חייבת."
"אני יודעת. כלום אני לא חייבת, וזה מה שיפה. גם אתה כלום לא חייב."
"אני כן חייב אבל לא אזכיר לך."
"אה. בירה פריחת הדרים וכוסברה שאתה מכין – נכון? זה בסדר - עד בית האבות יש זמן."
"את אמרת. טוב, למיטה?"
"כן, כנאמר."
"אפסי. אהה. אז אתה מדבר על אתגר. הבנתי נכון? או שמא אתה מדבר על כך שאין לי שום סיבה לאכזבה כי הרי ממילא אין לְמה לצפות."
"אני מדבר על זה שאם את יודעת מה שאת עושה אז זה כיף ואין פגיעה."
"הוא שחשבתי. אני באה מוכנה מראש עם הידיעה הזאת ואז אין לי ממה להתאכזב."
"נכון."
"אז כעת יש לי שאלה: אם מיטה עבור גבר זו מיטה, לא יותר וגם לא פחות, היכן בדיוק טמון הרגש?"
"לא לקנות מתנובה."
"ובמה טרה עדיפה, או יטבתה?" אמרתי, תוהה לגבי התפנית החדה, מנסָה למצוא קשר בין הדברים.
" כדי להוריד מחירים. יש חרם על תנובה החל מהיום. סטודנטים נגד המונופול."
"אהה. ברור, הגיוני."
"ושוקו של יטבתה טעים יותר."
"שוקו מתוק לי מדי בכל מקרה. אגב, עברת נושא או שזה באותו עניין?"
"את באה למיטה?" כשם שעברת פתאום, כך חזרת.
"הנה, את גופי אני שולחת דרך סיב אופטי -
הופכת מחומר לאור
מגיעה עד אליך דרך צינור
זורמת הַישר לתוך מיטתך
תפַנה לי מקום לצידך?"
שעשוע החריזה. אתגר מעורר.
"כמובן. אבל לי לא מספיק רק גוף." אמרתָ
"נשמה מלכתחילה היא רוח, בקלילות יכולה להמריא ולנוע לאן שתחפוץ. גוף ונשמה. יספיקו לךָ?"
"מה נשאר?"
"יש גם נפש, אך לא ברור לי ההבדל בינה לבין נשמה. יַחברו כולם לאחד בתוך מיטתך."
"אהה. ועכשיו גלי לי."
"מה לגלות?"
"מה שתיתְ?"
"קפה."
"עם קוניאק?"
"אהה. כעת הבנתי. ובכן, אני חזקה בדיבורים. דיבורים, מכל הסוגים, קולחים גם ללא אלכוהול. המרחק משמש הגנה. מרחק, כמו אלכוהול, מאפשר הסרת מחסומים."
"את רואה כמה טוב המרחק?"
"מעולם לא אמרתי שיש בו רק רוע."
"אין בו רוע בכלל או כמעט בכלל." הבעת את הגישה הידועה שלך.
"אחרים סוברים אחרת, לא כולם דעתם כדעתך."
"מה אכפת לי," אמרת בחיוך, "ומה את חושבת?"
"המרחק מאפשר, כאמור, וכך מסב לי אושר, אבל גם מעציב אותי פה ושם. אבל בוא נהפוך צד, נדבר על דברים מצחיקים."
"הכי טוב." הסכמת.
"היום צחקתי המון, קודם עם אחי - יש לו זכרון מדהים. בסוף השיחה בנושא שיפוץ בית ההורים הוא פתאום אומר לי: את זוכרת את השיר ששרנו במשחק הזה עם הכדור שהיינו מקפיצים ומעבירים מתחת לרגל?
ניסיתי להיזכר, ואז הוא שר את המנגינה ואמר לי את המילה הראשונה של השיר ונזכרתי, וזה הצחיק כל כך, כי זה נשמע כמו ג'יבריש במבטא צרפתי, כנראה עוות של שיר צרפתי כלשהו, ומצחיק לחשוב שפעם שרנו את זה ברצינות.
ואחר כך במקהלה, המנצחת אמרה שהיא חייבת לספר משהו, והיא סיפרה על העציצים שלה היפים שפתאום ראתה בתוך אחד מהם זחל ענקי, בגודל מלפפון, אוכל בתאווה ובמהירות את הצמחים שטיפחה, ומסתכל אליה בשתי עיני טורקיז והיא אמרה שבדיוק לזה הייתה צריכה גבר בבית. אז אמרנו שתכתוב מודעה: דרוש גבר לחיסול זחל בגודל מלפפון, והיא צחקה."
"אני הייתי מנסח את זה יותר יצירתי, אבל לא עכשיו."
"אז מתי, אז מתי אם לא עכשיו."
"עכשיו למיטה, כי אחרי הבירה זה הכי מתאים."
"טוב. רק אספר לך את סוף הסיפור שלה: היא אמרה: לקחתי מעדר ובבת אחת...
וכולנו ביחד צעקנו : לאאאאאא, והיא אמרה: עד עכשיו העיניים טורקיז שלו מביטות בי. וכולנו צחקנו וצחקנו עד שהבטן כאבה.
אוי, אני חושבת שעכשיו אני מבינה מה התכוונתָ בניסוח יותר יצירתי. אהה, כן,כן. שובב אתה.
טוב. די. למיטה וחסל. ורק עוד שאלה, אחרונה באמת. תגיד, מה דעתך על לצחוק במיטה, כי מיטה זה מה זה רציני."
"ההיפך - זה כיף. הכל עניין של אגו."
"כן, בדיוק, אתה לגמרי צודק, המון אגו. אחפש לי מישהו שיודע לצחוק במיטה, ולבכות בסרטים.
ובינתיים לילה טוב ושינה מתוקה,
ולוואי ואפשר היה להתפרק לרכיבים
ולזרום דרך הסיבים
ולהתאסף מחדש
בתוך המיטה
להמון צחוקים.".
"אפשר, אפשר."אמרתָ, ואני המשכתי על כנפי הפנטזיה, "נפלא. ראה עצמי כמתפרקת, עוברת ומתאספת מחדש, עם המון צחוקים עד שהשכנים ישאלו בתדהמה: מה כל הצחוקים האלה באמצע הלילה.
טוב, די, כבר דיברתי המון, לי אין בעיה להמשיך, אך נראה לי שזה מעייף להקשיב.
אני יכולה לשיר, אני יכולה לרקוד."
"את לא חייבת."
"אני יודעת. כלום אני לא חייבת, וזה מה שיפה. גם אתה כלום לא חייב."
"אני כן חייב אבל לא אזכיר לך."
"אה. בירה פריחת הדרים וכוסברה שאתה מכין – נכון? זה בסדר - עד בית האבות יש זמן."
"את אמרת. טוב, למיטה?"
"כן, כנאמר."
חג האהבה
ירח של טו באב
כמוהו כירח של כל טו בחודש.
לאהוב
מתאים תמיד
לקריאת הפוסט
חֲנֻכָּה
כְּשֶׁהָלַךְ הָאוֹר וְהִתְמַעֵט
בְּתַהֲלִיךְ קוֹסְמִי מֻפְלָא,
עָשָׂה הָאָדָם לְמַגֵּר
אֶת...
לקריאת הפוסט
ושוב שנה חדשה
כצמד טליים תמימים
בעשב הירוק, הפשוט.
לאלה אני מתגעגעת
לכאלה מייחלת.
מאחלת
שכזו תהיה
השנה הנכנסת
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
תענוג צרוף לקרוא אותך -מירה.....ואצחק כל הלילה...
שבוע מבורך.
אין ספור פעמים נפרץ מעגל נושא יחסי המין בסיפור, בשיח אנטלקטואלי משעשע, בינה לבינו,
אולם, בסוף כל אפיזודה הנושא מתקרב שוב אל המיטה המחכה בסבלנות של איוב, מתי כבר היא תארח את הזוג המצחיק, המתבצר כל אחד מאחורי מחיצת מיניותו, שבשלב הנוכחי לא נתנת לפצוח.
סיפור משעשע (צחקתי, תוך כדי חיפוש מפתח לפתרון שיוציא אותם מהפלונטר בו הם תקועים. סוג של פשרה ביניהם.)
יופי של דיאלוג הומוריסטי עם תובנות.
המשך כתיבה מהנה. מירה היקרה. (פרח).
ממש לא יהיה מנומס מצידי שלא להגיב לסיפור הזה--שלדעתי לא נועד להצחיק...ואולי כן?
חייב לקרא עוד כמה פעמים כדי להגיב בצורה אמיתית....
בינתים יום קסום לך!
באשר לצחוק, הוא שם, במכוון, עוטף, גם מקל על נושא חשוב, שעסקו ועוסקים וסביר שעוד יעסקו בו.
והזוג הזה אכן כבר נשמע, זיהית נכון. (ואגב, הוא זוג של מסך, לא של מציאות.. אז אולי זה עשוי להסביר את אופי המערכת)
תודה סממית להתייחסותך