ג'ורג'.

לנדב,  שבוע  טוב,

עוד  אחד מסיפורי  חיינו  בארצנו,

התחלה  פסטורלית, מרגיעה ושלווה,

 חברות  טובה...  

אך--  שוב  תזכורת:  שוב  מלחמה

ושוב  תאונה.... כמה  חבל!!

מי יתן  ויבואו  ימים  של שלווה, שקט  ונחת.

כל  טוב  לך  ולבני  ביתך       מעליזה

היי נדב

דרך המילים שלך הכרתי גם אני את גורג הולכת אותי לאט לאט במין המילים להכיר את הנופים הירוקים

ואת הפסטורליה.

שנת 67 הזכירה לי שבידיוק אז נכנסתי ללמוד מטעם עלית הנוער בפנימיה ושם קיבלה את פנינו 

אותה המלחמה

מתוך קריאת הסיפור ציפיתי שמשהו יקרה, חשבתי שהמלחמה תפריד ביניהם

אבל לא מלחמת ששת הימים היא שהפרידה ביניכם. הפרידה ביניכם

המלחמה שלא יודעים מתי היא תסתיים

תאונות הדרדים



אני לא יודעת אם הסיפור הוא אמיתי, אבל אם תסתכל ימינה וגם לשמאל תראה שלכל אחד מאיתנו, פנימה בתוך הלב

ישנו גורג



תמשיך קצת את הסיפור הזה,גם אם לא תעלה אותו לכאן לפחות תחייה אותו עוד קצת.



שיהיה בוקר טוב. יום טוב (פרח) למדתי גם אני לשלוח פרחים

 

ג'ורג'.  עליזה.

כן. התחלה פסטורלית, וכמה טוב שנותנים דעתנו לנוף הקיים,  המרחיב את הלב.

ומצד השני, מציאות כואבת, מלחמות... תאונות ומוות, כשהגורל מתאכזר לאדם.

תודה עליזה היקרה. בריאות, שלווה, שמחה ואריכות ימים בטוב. (פרח).

ג'ורג'.  גילה.

גילה היקרה. כתבת: "דרך המילים שלך הכרתי גם אני את גורג" . משפט מרגש, כיוון זו כוונתי, שהקורא יכיר דרך הכתיבה, את האדם, החבר, הידיד, אודותיו אני כותב. (סיפור אמיתי, כמו כל הסיפורים שאני כותב).

משתדל לא להתמקד רק בצד המאכזב של החיים, כותב ומתאר גם את היפה, נופי הטבע הסובב אותנו, והנוף האנושי שליווה וממשיך ללוות אותנו במהלך חיינו.  

תודה גילה היקרה, תגובתך המאירה.

|בריאות ונועם לך ובני ביתך. (פרח).

 

ג'ורג'.  גבי.

אכן, גבי ידידי, רובו של סיפור כתוב באופטימיות.  שכן לשוב בשלום הביתה מהמלחמה, מאוד אופטימי. 

לחזור לעבודה ולפגוש את ג'ורג', ולהציף אותו בקופסאות סיגריות "דובק", אופטימי.(חיוך).

אלא קורה לפעמים שהגורל מתאכזר ומכה באדם, וזה כואב.

במקרים אלה, אנו אומרים - "אלו הם חיינו, ומשתדלים להמשיך הלאה.

תודה גבי ידידי, גם על שנטעת בבלוג, מטבע הלשון - שא ברכה -,

ברכות לך ויקירך.

שבוע טוב ובשורות טובות (חיוך).

דרך תיאוריך יכולתי לראות בעיני את הדמות, את ההתרחשות. 

הפסטורליה של כאן ועכשיו, שהוליכה לזו של פעם, וכמו בסיפורים עוררה ציפיה לתפנית.

ואכן, זו הגיעה. אכזרית. כמו שמציאות יכולה להיות לפעמים. איכשהו, מבחינה סיפורית מרגישה בתפנית הזאת צורך לעוד, משהו שיסגור, שיאפשר. אבל, זו רק אני.

ג'ורג'.  מירה.

הסיפור מתחיל בנחת, זוג מבוגרים, ביום חורף נאה, יושבים במרפסת ביתם. לבושים חם, מבקשים להנות משמש חורפית נעימה. 

כברת דרך ארוכה עשו יחד.

הסיפור על חברי, ג'ורג', לא היה נכתב בשבת הזו, אילולי מלמולי השיר שהתנגן ברדיו.

הסיפור על ג'ורג' מתרחש באחת מתחנות חייו של המספר, תחנה אשר בין ד' אמותיה נושאת היא פרק מחייו, וג'ורג', גם.

מלמולי השיר גמעו מרחק גדול, עד לג'ורג'. 

אם הייתי צריך להוסיף איזה דבר, הייתי מוסיף - ג'ורג' ידידי, נעמת לי מאוד, בהיותך חברי בימים ההם - יהי זכרך ברוך.

תודה גדולה מירה היקרה. תגובתך הטובה לסיפור (פרח).

 

ג'ורג'.  בלה.

החיים חולפים יחד עם עונות השנה.

ארצנו הקטנה, על אף צרותיה מבית ומחוץ, ממשיכה, עקב לצד אגודל, להתקדם הלאה. 

​עבודות עפר לא פסקו מאז. נוטעים יערות ופורצים דרכים. המדינה ממשיכה לפתח את הארץ.

ג'ורג' צופה מלמעלה, מחייך ואומר, 'היינו חלק מזה'...

אכן - "ארץ זבת חלב ודבש...וגם מרור" -

תודה בלה יקרה. (פרח).  

סיפורו של ג׳ורג׳ הוא סיפור על הגורל הבלתי צפוי . אפשר לתכנן את כל החיים,ונראה שיום יוליד יום,ובלי הכנה, בהפתעה,באופן פתאומי, החיים עלולים להשתנות ולשנות לגמרי מסלול . צר לי על החברות שלך, נדב, עם ג׳ורג׳ שנקטעה כך פתאום והותירה חלל וזיכרון .

ג'ורג'.  סממית.

נכון מאוד אמרת - "אפשר לתכנן את כל החיים, ונראה שיום יוליד יום,ובלי הכנה, בהפתעה, באופן פתאומי, החיים ישתנו לגמרי".

פעם קראתי משפט מאיר: "חיי את היום כאילו זה יומך האחרון עלי אדמות". ג'ורג', לא ידע...

תודה סממית יקרה. התייחסותך לסיפור. 

 

לנדב ידידי

לכל אחד מאיתנו יש את ג'ורג'  החבר.

בעיקר  חבר מהמילחמות שמתויג בניפרד מהחברים היום יומיים.

לעיתים לג'ורג' הזה הייתה דמות ללא שם. דמות חקוקה בזיכרון עם הארועים שליוו אותנו  במילואים ובמילחמות.

כשניפגשנו במילחמה החברות חזרה להיות כאילו לא ניפרדנו מעולם.

כן, לכל אחד יש את ג'ורג' שלו שאינינו יודעים מה עלה בגורלו מאז המילחמה האחרונה..

סיפור של חברות קרובה עם סיום עצוב ולא צפוי

אולי זו הסיבה שאת ג'ורג' מהמילחמה תייגנו בניפרד כי ידענו שהמילחמה גובה מחיר

ג'ורג'.  יעקב.

הנוף האנושי משתנה מזמן לזמן. כל תקופה מתאפיינת באירועים והאנשים שחיו, ופעלו בה.   

בתקופה ההיא, מיתון בארץ, שני בחורים צעירים, חברים לעבודה, זורמים עם החיים. דאגתם באותם הימים, נתונה להביא פרנסה הביתה. חלק מהאנשים שורד את התקופה וממשיך לנוע. ג'ורג' לא שרד, אך הוא הותיר חותמו בטרם לכתו, באותו חלק קטן של פתוח הארץ.

תודה יעקב, תגובתך הרגישה לזכרם של חברים.

בריאות ונחת, יעקב ידידי.

 

ג'ורג'.  רחל. 

נכון, רחל היקרה, בטאת  זאת טוב מהכותב: "חבל שידידות כזו מסתיימת עם סוף טרגי"

תודה רחל, שקראת והתיחסת לסיפור. 

בריאות ונועם. (פרח).