החיפזון מהשטן- לשבת פרשת בא
החיפזון מהשטן- לשבת פרשת בא
נהוג להגיד "החיפזון מהשטן" בד"כ שאומרים זאת מתכוונים לכך שלא כדאי למהר כשעושים משהו כיוון שברגע שהדבר נעשה מהר, ישנה נטיה לשכוח דברים, "להחליק דברים" ולכן רצוי לעשות את הדברים שעושים לאט, לאחר חשיבה.
בסיפור יציאת מצרים ישנה תפיסה שונה, אני מתכוון לכך שמשה מקבל את הציווי מהקדוש ברוך הוא בעשירי לחודש לכך שעם ישראל צריך לקחת שה(טלה) שהוא יהיה הקרבן פסח ויוקרב. אבל הציווי על כל הטקס של קרבן פסח שמלווה בצביעת המזוזות והמשקופים, ואכילת המצות וכל הדברים שאנחנו מכירים מפסח היו מתוכננים לארבעה ימים מאור יותר בארבעה עשר לחודש.
יוצא מכאן שהיו ארבעה ימים שבהם עם ישראל יכלו להתארגן לקראת הקרבת הקרבן ואכילת המצות. אבל משום מה נאמר לעם ישראל שהם צריכים לאכול את המצות בחיפזון:" וככה תאכלו אותו, מתניכם חגורים,נעליכם ברגליכם,ומקלכם בידיכם, ואכלתם אותו בחיפזון"(שמות י"ב 11)
לכאורה יש לעם ישראל הרבה זמן להתכונן האכילה, מדוע זה צריך להיות בחיפזון?
אני רוצה להציע את אחד הפתרונות לשאלה זו, ישנם דברים שצריך לעשות אותם מהר.
כאשר אני עושה משהו מהר, אני בעצם אומר לסביבתי שאני מתנתק מהדבר בצורה טוטלית. במקרה שלנו עם ישראל היה שקוע במצרים, ושזה סמל של רוע, ומסמל כזה צריך להתנתק במהירות, ולא להשאיר שום רושם, של מחשבה שאולי לא התנתקתי לגמרה.
אשמח לשמוע תגובות
אמיתי בן אהרון
בוגר תואר שני בתלמוד בר אילן
מרצה לסיפורי חז"ל