לאה גולדברג
פרסום במחלוקת
במדור ספרים באתר של - ידיעות אחרונות - ynet
ב1.10.2005 פורסם ספר שיצא לאחרונה "אהבותיה של לאה "יומנים של לאה גולדברג החושפים את עולמה,חוויותיה והוויתה המיוסרת של המשוררת הנערצת.
פרסום יומנים פרטיים ואפילו יהיו של גדולי הספרות ,יש בו משום בעיה אתית.
אני לוקחת לעצמי את הפרוילגיה שהיומנים פורסמו בספר ובאתר אינטרנט ומרשה לעצמי לפרסם את אחד המכתבים שכתבה לאה ליוסף אופין (ללא תאריך)
יוסף היקר
היום קיבלתי את מכתבך והוא בא ממרחק עצום כזה,לא מהמרחק הגיאוגרפי בלבד,אלא,כנראה,הרבה יותר מזה.ידעתי שלא יתכן עתה אחרת,ובכל זאת אני עצובה.ואפילו המילים האחרונות של שירים של אדם קרוב מדיחות אותי לאיזה מרחק ספרותי.ידעתי,שהרי על כן לא ענית על מכתבי האחרון.הוא היה טיפשי מאוד אותו מכתב.כיצד קרני דבר זה ? אני אשר תמיד אמרתי לפרש את יחסיהם של האנשים אלי לצד השלילה,טעיתי טעות אשר כזאת והפרזתי ופירשתי להפך! חומה זו של בדידות שמסביבי,אשר חייתי בה שנים רבות מאוד-מדוע נדמה לי לפתע שבא מישהו והבקיע אותה?
הרגשה זו "שיש לי מישהו" התגנבה מחמת חוסר הבנה, מחמת אי הבנה שבקריאת מכתבך,שהיה כה מעורפל וכה פתאומי,ורגע קל האמנתי,כי הנה,כי כך הוא.אזי באה שתיקתך הארוכה כתשובה,ולבסוף מכתבך זה האחרון.למען השם,יוסף,כשתשיב לי על המכתב הזה,אל תעשה לי קומפלימנטים על "אומץ לב",אין דבר נורא מזה.אני,פשוט,אחרי היסוסים רבים מאוד,החלטתי לדבר דברים ישרים בפעם האחרונה,ואין לי שום טענות ואין לי שום בקשות,רק דרישה אחת ויחידה: כתוב לי,בלי שום ליריקה,שאתה רוצה ביחסי חברות בינינו,ורק ביחסי חברות.ואני אחזור ואהיה לך ידידה כאשר הייתי,ואתגבר (אני יודעת להתגבר) על כל הדברים שלא היו בינינו.שהרי זה כבר ברור לי (אלמלא כתבת באי-זהירות פסוק אחד "מה היה בינינו?" במכתבך האחרון)
ברור לי שהכול היה רק מצדי וחסל.ואני אדע שלא להזכיר לך דבר זה לעולם.הלא כבר ידעתי להתנהג כך,הרי בלילה ההוא כש "הצלנו" את אותה הבחורה,הייתי שוב,כרצונך,פשוט חברה,כלפני תשע שנים.וכך עשוי היה להימשך הכול,אלמלא כתבת את אותו המכתב שלא ידעתי לקרוא בו.
אני יודעת,יוסף, שמכתב זה כאוב לך ובחפץ לב הייתי נמנעת מלגרום לך אי נעימות.יש לך,כנראה ,מספיק בלעדי.אבל החודשים האלה היו קשים עלי מאוד,יותר מאשר תוכל לשער, והיום התפרצו כל נדודי השינה,והיו למכתב.
מיטיה סיפר לי שעברת לעבודה בכרם,שהייתם יחד בצפת,שאתה שמח לעבודה חדשה ואומר להמשיך בה הרבה.לא היה כל כך פשוט לשמוע את כל זה מן הצד ולהעמיד פנים שהכול טוב וישר.אך נדמה לי שאפילו מבקר תיאטרון חריף וחצוף כמוני לא היה מוצא פגם במשחקי באדישות ידידותית.
מילא,כל זה בעבר.אני אמרתי יותר מדי,הרבה הרבה יתר על הצורך.האם זה נורא כל כך?
מסתבר שאת השירים האלה כתב אדם קרוב הרבה יותר מאשר חשבת,ובכן מה? אל נא יהיו הדברים האלה מחיצה בינינו,יוסף.אל תחשוב שהפסדת עוד אדם: אין לי שום סיבה למרירות,או למשהו הדומה לזה.אני תמיד אשמח להיות בקרבתך,רק עשה אתי החסד האחד,כתוב לי בתכלית הפשטות את מה שביקשתי,לא וידויים.לא.(מה יכול היה וידוי לשנות? ואפילו מעיק עליך משהו,ואפילו המועקה כבדה,האם יכול היה משהו לשנות את יחסי אליך? הנה אמרתי סופסוף את הדבר-בי היה הכול מוכן ומזומן לקבל את קרבתך כמו שהיא.)לא, כתוב,פשוט,את המילים האחדות: לא היה דבר וצריך שיהיה הכול כשם שהיה לפני ה "אי הבנה" הזאת.הלא ברור? או שמא מכביד עליך מכתבי זה,ואחרי שאמרתי דברים מפורשים יתר על המידה רצונך להפסיק את החברות? ובכן,כתוב לי גם את הדבר הזה,כי אני אוכל לשאת כל דבר בשלווה ורק לא שתיקה של חצי שנה נוספת.
נו,הנה כתבתי מכתב של גימנזיסטית קטנה.מי היה מאמין שאני כותבת מכתבים כאלה?
היה שלום,ואל תרגז, וכל הטוב לך,הרבה הרבה טוב,יוסף.זאת הפעם האחרונה שאני כותבת כך.
שלך לאה
מתוך יומני לאה גולדברג,הוצאת ספריית פועלים,ערכו והכשירו לדפוס: רחל ואריה אהרוני
בין המילים שלה, משתקף כאב הניתוק. מצד אחד, התובנה שהאהבה אליו היא חד צדדית, ומהצד האחר, היא מציעה לו (באומץ של אישה מאוהבת, הסובלת מהיותה לא נאהבת),להמשיך ולהיות ידידתו.
מכתב מלא כאב ובדידות. פגיעות עם נסיון לחזור לעצמה.
כתיבה נהדרת. מכתב, כמו לקוח מזמנינו.( כנראה שאהבה נכזבת היא אל-מותית). לאה גולדברג מתגלה כאן כאישה אמיצה, חפה ממשחקי-אגו, אמיתית, גם כשהיא פגועה וסובלת.
שוב, תודה עופרה שהבאת לכאן מסמך כל כך מרגש.