פרשת עגל הזהב (כי תשא)

העלית שאלה מעניינת, עם קישור לא פחות מעניין לפרשה.

כפי שתיארת,נראה שגישה משיחית, כהגדרתך, יש בה צורך בראשית הדרך, בעת הביסוס של הגישה. בהמשך, אפשר לאמץ את הגישה הסובלנית.

באשר להרג שמתבצע בפרשה, מחד הוא תגובה קיצונית, אך מאידך, בהתחשב בכך שאלהים רצה להשמיד את כולם, הרי שהנעשה בפועל מתגמד לעומת זאת.

מה כל כך נורא בבניית עגל מזהב, מה קרה , עבדים שיצאו לפני רגע מעבדות פיסית ומיד מנסים להכניס אותם לעבדות רוחנית, איפה נשמע דבר כזה, רק מוח דפוק יכול לצפות מעבד להאמין בשם בלי צורה ולהחמיר עם עצמו קלה כחמורה ; אז בנו עגל מזהב בשביל האומנות בשביל קצת לראות זהב (שגנבו מהמצרים) בעיניים אחרי כל החול והמדבר, מה קרה , מה האסון הנורא ; עם של חולי נפש היהודים ובאיזה רצינות מדברים על זה , כאילו שמישהו מהעבדים ההם הבין משהו, הם הרי לא ידעו איפה הם חיים ומשה עשה עליהם מניפולציות מפה ועד הודעה חדשה עם כל מיני טריקים /ניסים שהוא הכיר כי הוא בעצמו היה איש דת מצרי לפי דבריו של ההיסטוריון הרודוטוס שחי בזמנו של של משה והרודוטוס מתאר את משה כאיש דת מיצרי שהכריז מרד על הכת הדתית השלטת ולכן הוגלה למדבר כדי לטפל במושבה של מצורעים (בגלל זה כל סיפורי הצרעת) והוא גרם לעבדים ולמצורעים לצאת ממצרים ולהגיע לירושלים , תצליב אינפורמציה ועיניך יפתחו לרווחה ותבין מה זה בני ישראל

היי מוני



ההבדל בני ובינך שאני בכלל לא מחפש את האמת ההיסטורית. אני מתייחס לסיפור זה כאל סיפור שבא ללמד אותנו רעיון. הרעיון הוא סובלנות אפס כלפי מי שמערער על מנהיגותו של אלוהים ומשה. הרעיון הזזה יחזור בפרשת קורח, בפרשת פנחס ובפרשת המרגלים. בעיית חסר הסובלנות קיימת גם בימינו ואני נדרש לה. גם אתה יכול לכתוב עליה.



כל טוב



איתן