זכרונות כנרת
מעט ביוגרפיה, מעט היסטוריה, ומעט רכילות
תיאור הטיול שעשיתי לאחרונה מיבנאל לדגניה, עורר אצלי זכרונות מעבודתי כמטפל קשישים באיזור הזה. אני פרשתי מהוראה פעילה בתיכון בהיותי כבן 60. עשיתי מה שנקרא "פרישה מוקדמת" לאחר 25 שנות הוראה. לאחר שלא מצאתי עבודה אחרת, פניתי לעבוד קשישים, דרך חברת כוח אדם, ולמעשה אני עדיין עובד בעבודה זו מפעם לפעם.
לא אומר כי זאת עבודה אידיאלית, השכר נמוך, ה"רומן" עם הזקן נגמר תמיד באחת הדרכים הבאות: או שמביאים לו עובד זר, או שהוא הולך לבית אבות, או שהוא עובר לעולם הבא. אבל מצד שני אני אוהב לעבוד עם זקנים: לעזור להם, לשמוע את סיפוריהם, להכנס לסיפור המשפחה שלהם וכו'. בשבילי ככותב סיפורים היה כאן חומר בלתי נדלה, אם כי כתבתי עליהם רק מעט סיפורים כי הייתי חתום על סודיות.
יום אחד קיבלתי אדם כבן 90 מהמושבה כינרת. מהר מאד הסתבר לי כי האיש הזה הוא היסטוריה מהלכת. הוא היה מהבנים הראשונים של המושבה. ראש המועצה 15 שנים רצופות, מנהל הארכיון בעשרים השנים האחרונות, בעל מטעים שאף פעם לא עזב את המושבה. בנוסף, האיש הוציא ספר על משפחתו ועל המושבה.
טוביה(שם בדוי) סיפר לי כי הגרעין המייסד של המושבה – 8 משפחות – היו פועלי העלייה השנייה, שחברת יק"א הציעה להם להתיישב במקום כאיכרים כעלי משק משלהם (גם כפר תבור הוקם ע"י פועלים מהעלייה השניה). אביו היה ידידו של בן-גוריון והם שמרו על קשר כל חייהם. כל זה מראה לנו שבניגוד לדעה הרווחת הקיבוצים לא הוקמו רק מתוך מצוקה כלכלית, אלא מתוך אידיאלים. גם בתקופת העלייה השנייה הייתה אפשרות לבחירה בין דרך חיים קיבוצית לדרכים אחרות.
נחזור לאביו של טוביה, נקרא לו יוסף. הוא ומשפחתו היו היחידים מבין שמונה המשפחות שנשארו במקום. אביו היה איכר כל חייו, והתמחה בגידול ורדים. יום אחד בן-גוריון בא לבקר אותו בשדה, מלווה בכל הפמליה שלו. יוסף ראה שעל ידו של בן-גוריון ישנו שעון זהב, ואמר לבן גוריון תוך שהוא מצביע על השעון: "ב.ג, אני רואה שהשתנית...". בן גוריון מלמל במבוכה: "זה רק מתנה...". העובדה המעניינת ביחס ליוסף היא שבגיל 60 הוא החל להלחין, ושיריו הושרו ע"י מקהלות טובות בארץ. שמעתי כמה משיריו בביצוע מקהלה וסולנים והתרשמתי מאד.
הייתי הולך עם טוביה לאורך רחוב המייסדים, רחוב קצר עם בתי אבן בזלת משני צדדיו. הסתבר לי שכל הבתים האלה נשמרים ואסורים בהריסה. על כל בית שני יש סיפור. היינו עוברים ליד הבית שטרומפלדור עבד בו כשכיר. זה היה הבית של משפחת צ'יזיק המפורסמת (שרה צ'יזיק נפלה על הגנת תל-חי; אחיה אפריים נפל על הגנת חולדה). טוביה טען כי היה רומן בין טרומפלדור ושרה, וזה הרקע להימצאותה לצידו של טרומפלדור ביום נפילת תל – חי.
בסוף הרחוב היה בית גדול על שתי קומות, אף הוא כולו מאבני בזלת. יוסף טריידל בנה את הבית הזה בתחילת ימי המושבה. יוסף טריידל היה יקה, מודד הקרקעות של ההסתדרות הציונית בארץ, וגם רכש עבורה קרקעות רבות, ולכן קיבל חלקת קרקע הרבה יותר גדולה משאר האיכרים, ביתו מוקם מחוץ לחומה שהקיפה את בתי האיכרים, והוא סירב לשלם מיסים כמו כל החברים. ב-1927 יוסף התאבד, עקב הסתבכויות כלכליות. הבית הזה עשה רושם רב על בני הדור ההוא ויעקב פיכמן הקדיש לו בית בשירו: "על שפת ים כנרת / ארמון רב תפארת / גן אל שם נטוע / בו עץ לא ינוע." בני המשפחה המשיכו לגור בבית הזה, ואחד מבניו או נכדיו כיהן כראש המועצה.
הבית הזה שימש לנו כנקודת סיום של מסלולנו היומי, וממנו היינו חוזרים לביתו של יוסף, בית בזלת קטן, ששימש כביתם של הוריו.
(המ
תיאור הטיול שעשיתי לאחרונה מיבנאל לדגניה, עורר אצלי זכרונות מעבודתי כמטפל קשישים באיזור הזה. אני פרשתי מהוראה פעילה בתיכון בהיותי כבן 60. עשיתי מה שנקרא "פרישה מוקדמת" לאחר 25 שנות הוראה. לאחר שלא מצאתי עבודה אחרת, פניתי לעבוד קשישים, דרך חברת כוח אדם, ולמעשה אני עדיין עובד בעבודה זו מפעם לפעם.
לא אומר כי זאת עבודה אידיאלית, השכר נמוך, ה"רומן" עם הזקן נגמר תמיד באחת הדרכים הבאות: או שמביאים לו עובד זר, או שהוא הולך לבית אבות, או שהוא עובר לעולם הבא. אבל מצד שני אני אוהב לעבוד עם זקנים: לעזור להם, לשמוע את סיפוריהם, להכנס לסיפור המשפחה שלהם וכו'. בשבילי ככותב סיפורים היה כאן חומר בלתי נדלה, אם כי כתבתי עליהם רק מעט סיפורים כי הייתי חתום על סודיות.
יום אחד קיבלתי אדם כבן 90 מהמושבה כינרת. מהר מאד הסתבר לי כי האיש הזה הוא היסטוריה מהלכת. הוא היה מהבנים הראשונים של המושבה. ראש המועצה 15 שנים רצופות, מנהל הארכיון בעשרים השנים האחרונות, בעל מטעים שאף פעם לא עזב את המושבה. בנוסף, האיש הוציא ספר על משפחתו ועל המושבה.
טוביה(שם בדוי) סיפר לי כי הגרעין המייסד של המושבה – 8 משפחות – היו פועלי העלייה השנייה, שחברת יק"א הציעה להם להתיישב במקום כאיכרים כעלי משק משלהם (גם כפר תבור הוקם ע"י פועלים מהעלייה השניה). אביו היה ידידו של בן-גוריון והם שמרו על קשר כל חייהם. כל זה מראה לנו שבניגוד לדעה הרווחת הקיבוצים לא הוקמו רק מתוך מצוקה כלכלית, אלא מתוך אידיאלים. גם בתקופת העלייה השנייה הייתה אפשרות לבחירה בין דרך חיים קיבוצית לדרכים אחרות.
נחזור לאביו של טוביה, נקרא לו יוסף. הוא ומשפחתו היו היחידים מבין שמונה המשפחות שנשארו במקום. אביו היה איכר כל חייו, והתמחה בגידול ורדים. יום אחד בן-גוריון בא לבקר אותו בשדה, מלווה בכל הפמליה שלו. יוסף ראה שעל ידו של בן-גוריון ישנו שעון זהב, ואמר לבן גוריון תוך שהוא מצביע על השעון: "ב.ג, אני רואה שהשתנית...". בן גוריון מלמל במבוכה: "זה רק מתנה...". העובדה המעניינת ביחס ליוסף היא שבגיל 60 הוא החל להלחין, ושיריו הושרו ע"י מקהלות טובות בארץ. שמעתי כמה משיריו בביצוע מקהלה וסולנים והתרשמתי מאד.
הייתי הולך עם טוביה לאורך רחוב המייסדים, רחוב קצר עם בתי אבן בזלת משני צדדיו. הסתבר לי שכל הבתים האלה נשמרים ואסורים בהריסה. על כל בית שני יש סיפור. היינו עוברים ליד הבית שטרומפלדור עבד בו כשכיר. זה היה הבית של משפחת צ'יזיק המפורסמת (שרה צ'יזיק נפלה על הגנת תל-חי; אחיה אפריים נפל על הגנת חולדה). טוביה טען כי היה רומן בין טרומפלדור ושרה, וזה הרקע להימצאותה לצידו של טרומפלדור ביום נפילת תל – חי.
בסוף הרחוב היה בית גדול על שתי קומות, אף הוא כולו מאבני בזלת. יוסף טריידל בנה את הבית הזה בתחילת ימי המושבה. יוסף טריידל היה יקה, מודד הקרקעות של ההסתדרות הציונית בארץ, וגם רכש עבורה קרקעות רבות, ולכן קיבל חלקת קרקע הרבה יותר גדולה משאר האיכרים, ביתו מוקם מחוץ לחומה שהקיפה את בתי האיכרים, והוא סירב לשלם מיסים כמו כל החברים. ב-1927 יוסף התאבד, עקב הסתבכויות כלכליות. הבית הזה עשה רושם רב על בני הדור ההוא ויעקב פיכמן הקדיש לו בית בשירו: "על שפת ים כנרת / ארמון רב תפארת / גן אל שם נטוע / בו עץ לא ינוע." בני המשפחה המשיכו לגור בבית הזה, ואחד מבניו או נכדיו כיהן כראש המועצה.
הבית הזה שימש לנו כנקודת סיום של מסלולנו היומי, וממנו היינו חוזרים לביתו של יוסף, בית בזלת קטן, ששימש כביתם של הוריו.
(המ
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
כל כך מעניין ונעים להתרפק על סיפוריך!!
בפרט על תולדות ארצנו: 'ביוגרפיות,הסטוריה, ו..רכילות '
תודה רבה לך!! מחכה לסיפורים נוספים מפרי עיטך..
כל טוב וחג שמח לך ולבני ביתך מעליזה
אנשים ותאריכים, ואיש אחד זקן "כבן 90 מהמושבה כינרת. מהר מאד הסתבר לי כי האיש הזה הוא היסטוריה מהלכת".
ושיר אחד, גלעד לבית - בית המספר סיפורו הטרגי של בעליו:
שיר אחד:
"על שפת ים כנרת /
ארמון רב תפארת /
גן אל שם נטוע /
בו עץ לא ינוע."
רשומה מענגת . תודה איתן.