הפסלים של אורה

על הפסלת אורה רוזנצוויג

כתבה יעל להב - בתה

בשנת 1919 נולדה אורה לאביה ואימה, חלוצי העלייה הראשונה, ממייסדי המושבה זיכרון-יעקב.

אורה התבלטה ביופייה , בכישוריה המגוונים והייתה פעילה חברתית ואהובה על כולם.

בגיל שש התייתמה מאביה. למרות תנאי החיים הקשים והמחסור ,הצטיינה בלימודים וזכתה להיות בת טיפוחיו של המורה והמחנך ספקטור. כיכבה באופן קבוע בהצגות ביה"ס, הפליאה בנגינה על מפוחית -פה והיוותה תמיד 'מרכז' בכול אירוע או מסיבה.

בצד שקדנותה בלימודים (בביה"ס היסודי) עזרה לאמה בכל עבודה , ולא אחת הייתה מסיימת יום לימודים וממשיכה על גבי החמור 'ציפורניק' לשדות, בעיקר בתקופת הבציר וההובלה ליקב שהייתה קשה במיוחד.

למרות מצבה הכלכלי,החליטה אמה בעידודם של המורים וחבריו המשכילים של האב,

לשלוח את אורה ללמוד בביה"ס החקלאי לבנות, של חנה מייזל בנהלל.

כשהגיעה לנהלל צעירונת בת חמש עשרה, נפתח בפני אורה בת-המושבה הקטנה, צוהר לעולם גדול של השכלה, התמחות בגידול מטעים ומפגש עם צעירות יהודיות שנשלחו ע"י הוריהן מגרמניה, אנגליה, דרום- אפריקה ועוד,ללמוד בארץ.

זו הייתה תקופת החיים המאושרת ביותר בחייה. אורה פרחה והתפתחה בלימודים, בתרבות ובחיי-חברה והעשירה את עצמה בשפות שאפשרו לה לשמור על קשר במשך עשרות שנים עם אותן חברות.

מפאת הקשיים בבית, לא התאפשר לאורה לסיים את לימודיה בנהלל והיא חוזרת למשק ולטיפול באמה. אך ללמוד לא פסקה , עד יום מותה.

בשנת 1937 נישאה למיכאל רוזנצוייג, נכד למייסדים חקלאי חרוץ ומסור.לשנים נולדו שלש בנות ובהיותה בת-39 זכתה להיות סבתא צעירה ונמרצת.

בצד טיפוח המשפחה, טיפול מסור באמה,עזרה משמעותית במשק ועזרה לעולים שעלו עם קום המדינה, המשיכה אורה ללמוד בכל דרך אפשרית , בכוחות עצמה ובקורסים שונים: גרמנית,אנגלית, ערבית ואידיש אותן ידעה על בוריין , בנוסף לעברית רהוטה ועשירה. הרבתה לקרוא בכל תחום , ספרות קלאסית , מחזות ,שירה , מדע , גיאוגרפיה היסטוריה ותולדות האומנות במיוחד התעניינה באדריכלות ,מוסיקה ותיאטרון.

הייתה מתלמידותיה הראשונות של דורה שוורץ בנושא תזונה טבעית , העמיקה בלימוד נטורופטיה בת'א במשך שלש שנים והייתה צמחונית/ טבעונית רוב חייה.

בנוסף התמחתה באומנויות שונות : ציור בשמן, רישום קלאסי, קליעה בנצרים ,רקמה תפירה,סריגה ועוד.

כשהתאלמנה, בשנת 1979 ,הצטרפה לחוג קרמיקה של האמנית ברברה מעין-הוד,נשבתה בקסם החומר והפיסול בו. במקביל החלה להדריך ב-יד למייסדים - במושבה ולעבוד בארכיון ולתרגם את ספרי -הפרוטוקולים של וועד המושבה (זיכרון יעקב) מאידיש לעברית בהתנדבות מלאה.

העיסוק בעבר, העלה והציף באורה זיכרונות ילדות והיא החלה מפסלת בחומר, את כל אותם בעלי-מלאכה ודמויות שונות ,שליוו את החיים במושבה.

כשהוחלט על הקמת מוזיאון העלייה הראשונה חיפשו התורמים משפ' אריסון והמעצב אורי אברמסון - אמן מקומי שיוכל להשתלב בפרויקט . בזכות הפסלים והסיפורים שאורה יצרה וסיפרה עליהם , הפך ביתה לאבן-שואבת למטיילים והיסטוריונים.

החליטו פרנסי המושבה להפגיש את אורה ופסלי הדמויות שיצרה עם יוזמי המוזיאון ואלה נישבו ביופיים ובאישיותה המקרינה. באותו יום נפל דבר.

אורה החליטה לתרום את כל האוסף למוזיאון - למען הדורות הבאים.

אורה נפטרה באביב 2004 בבית שבו נולדה. השאירה אחריה משפחה ענפה בנות נכדים ונינים רבים.