פתחו את השער
שלום
שני סיפורים מתחילים דומה אחד נגמר במגילה שירה וצהלה האחר דמעות נרות ובנית צדקת.
מגילת אסתר, חלק מהתנך ההיסטורי מחבקת את חג פורים, והתמצית ממש בקיצור מתחתנת עם השליט העליון [אחשוורוש מזוהה כ חרירש הראשון או סרכסס בפי היונים מלך במאה החמישית לפני הספירה 485-465 הפירוט מהויקיפדיה] במטרה לנסות להציל את היהודים מגזרות שמד במאה ועשרים ושבע מדינות אשרהיו בממלכה. הרעיון צלח וליהודים היתה שמחה וצהלה עד היום הזה.
נערה יהודיה במקור [קימים חילוקי דעות האם התאסלמה וניסתה לחזור ליהדות או שחויבה להתאסלם כך שתוכל להנשא לאחד מבני השליט]נולדה בטנג'ר ב 1817 נערה טובת מראה מאוד אשר אחד מבני השליט חשק בה לאשה עם האיום הידוע כי כל בני הקהילה יענשו קשה במידה ולא תתחתן. היות ואנחנו חיים היום אנחנו יודעים כיצד מנצלים חלקי היסטוריה לבנית אתוסים לצרכים שונים ומשונים.
יש חילוקי גרסאות בתיעוד כאשר חלק מדבר על נסיון של ההנהגה המקומית לדחוף לכוון הנישואין וביטול הגזרות וחלק על צניעותה ואדיקותה של הנערה.
לסיכום הנערה הוצאה להורג, נקברה בעיר פאס בשנת 1834 ועם השנים אנשים עולים לקברה מדליקים נרות היא קיבלה את התואר "צדקת" או בשפת יום יום קדושה [בערך כמו הגדלת מספר הקדושים אצל הנוצרים] והסיפור נחשב לסיפור עצוב ומוביל לאבל ומכאוב, אצל יהודי מרוקו בעיקר.
שני סיפורים דומים אחד ממש ישן עם סוף צוהל ואחד יחסית חדש עם סוף אבל.
מה השתנה ב 2300 שנה, האם יש קוי דמיון או שני סיפורים זרים אחד לשני.
מי ולמה הסיום שלהם כל כך שונה והאם היו אז כוחות אשר היה להם עינין לגמור סיפור עם סוף עצוב.
פרט נוסף הסיפור של סוליקה בסיסו אמת, הסיפור של אסתר אין לו סימוכין היסטוריים אבל ברור שהיו כוחות אשר התאים להם לתת לנו אותו כחלק מהתנך
שלום על ישראל שי
אני שמחה שישנם אנשים שפויים שמפקפקים באמת ההיסטורית של המגילה
המגלה טפח ומכסה טפחיים.
שאני לא אוהבת בלשון המעטה,שנותנת לגיטימאציה לתלייה של ילדים.
ולניצול של נשים.
והפיכתן לזונות לשם קידוש השם או משהו כזה.
המציאות ההיסטורית התחפשה למגילה.של הבה נגילה. על מה?
וגם הדרמה השנייה המיתוסית אינה לטעמי .
אני מעדיפה ,אם כבר את הסיםור על שחרדאדה.
שעבדה ותיכמנה את השליט הסדיסט שונא הנשים עם סיפורי צוואנציק
וסובבה אותו סביב אצבעה הקטנה.
אידיוט ברברי פרא אדם .חבל שלא יכלה לברוח ממנו ודי.
אבל אזי לא היו נוצרים סיפורי אלף לילה ולילה שהוקדשו לשליט בן אלף.
הדמות הנערצה עלי במגילת אשתר היא דווקא ושתי. שלא הגיע לה למות
והיא הינה הגיבורה העיקרית במחזה הטראגי הזה.
והמלך שו אסמו החש בראש הוא עוד שובניסט גברי חסר רגש ועריץ.
אין מה לחגוג סיפוראידיוטי ומרושע שכזה.
בסדר על ושתי אין לנו ויכוח.
אבל אני מעדיף סיפור בעיתי מאוד כמו מגילת אסר שהתוצאה ביום יום הוא חג פורים מאשר סיפור על צדקת והדלקת נרות בבית קברות וסגידה למות.
ההכללות הורגות את האמת, אנחנו היום בזמן שהנשים נלחמות להגיע לפחות לאותו מקום כמו מקביליהן הגברים וזה מבורך
אבל ההכללות היכולת לספר מציאות כאשר ניצבת מטרה [גם אם היא קדושה] אינה כל האמת.
להמחשה. קליאופטרה מלכה שליטה לא טובה יותר לא רעה יותר מכל שליט אחר באותה תקופה משתמשת בנשיות שלה ולפחות בהתחלה בהצלחה.