נפלאות הסליחה

נפלאות הסליחה
הקדמה
אנחנו הלוחמים של סיירת XXXXX בסדיר גילינו אחד את השני אחרי 50 שנה. התחלנו בפרץ מדהים של נוסטלגיה, להיפגש כל חודשיים, לאירוע עם תוכנית וארוחה, לצאת לטיולים ביחד ובימים אלו אנחנו מוציאים ספר מכובד עם סיפורי חברים ופרקי הנצחה לנופלים במערכות ישראל.
מכתב לחברים,
אני, כעורך הספר ואוסף סיפורי החברים, גיליתי כי מספר חברים נפגעו קשות ע"י המ"פ שלנו במהלך השרות הצבאי. אותם חברים נשאו ונושאים עימם את הפצע הזה עשרות שנים. חלקם הצליחו להתגבר עליו רק עכשיו, דרך חידוש הקשר עם הפלוגה, עם החברים. רק הבוקר שוחחתי עם עם אחד החברים האלה על התהליך של הריפוי שעבר.
היו לי ויכוחים ממושכים עם חלקם שסירבו לתת לפצע הזה להירפא. אני תמיד טענתי שחידוש הקשר עם החברים, ותהליך של סליחה ירפא את הפצע. לפעמים הצלחתי, אבל לא תמיד הצלחתי.
למעשה אני הייתי אחד מהם. המ"פ שלנו פגע בי לאורך התקופה הזו בדרכים רבות. אני לא מדבר על העונשים הרבים, על משפטים ועל ריתוקים. אני מדבר על יחס של זלזול, של בוז, של השפלה, של החלשת הדימוי העצמי. זה האחרון היה החמור מכל הנזקים שהוא גרם לי, וזה ליווה אותי לאורך שנים ארוכות.
התקשיתי מאד גם בשנה וחצי של המפגש המחודש שלנו, ובמהלך עריכת הספר לסלוח לו. תמיד התפלאתי על החברים שכתבו שהם קיבלו את התנהגותו והצדיקו אותה. אבל הערב, אחרי שעות שאני מנסה למצוא את משפחתו, כי הוא נפל במלחמת ששת הימים, וחסרה לנו תמונה שלו, גיליתי שחשוב לי שמשפחתו תהיה בכנס יוני הגדול שבו נחלק את הספרים, חשוב לי שהם יקבלו את הספר, שהם יראו שעשרות אנשים זוכרים אותו, כל רגשות הזעם והכעס שאצרתי בקרבי נמוגו. אני מרגיש שסלחתי לו. אני מטפל בזכרו עם כל הלב. לא שכחת, אבל אני כבר לא כועס עליו.
הצלחתי לסגור מעגל, וזאת הרגשה נפלאה.
איתן 26.03.17

תגובות 1 אהבו 0

578