חוויית הסליחה

לאיתן שלום זמן רב שלא הגבתי על הכתבות שלך, בחברה היהודית בקיבוץ במושב ועיר כל מחלוקת ולו הקטנה והזעירה יצרה ניתוקים וכעסים גם בין הורים וילדים גם בין אחים, לא צריך לצעוק מספיק היה אם לא הסכמת איתו על טכסט של סרט הצגה או שחקן כדורגל בינוני עד נמוך, אימי סיפרה לי על נתק רב שנים עם אחיה הבכור, למה? הורי ביקשו לקנות רדיו ודודי יעץ לאימי לקנות מקלט "פילפס" הורי ניגשו לחנות והם קנו רדיו תוצרת איטליה ולא פילפס ההולנדית, וזה היה כל הסיפור כעס נתק כי בחברה היהודית אסור לך לחשוב אחרת ממני, ואחרי כמה שנים התברר שהשורפרות היו של פילפס כלומר כל הליבה פילפס בתוך מארז איטלקי מעוצב יפה יותר, אנחנו הילדים  כלומר הבני דודים גיחכנו המשכנו להיות חברים, דע לך ידידי שזוהי תופעה של לגור בחברה קטנה וסגורה, בעיר גדולה זה אחרת, יש ריחוק בן אנשים חבר לעבודה לא בהכרח חבר לאחר שעות העבודה, החברות נרקמת על בסיס אינטרסים משותפים, אבל בוא נודה חסרה לנו האיכפתיות, סיפור יפה סיפרת נותן לי השראה לכתוב על אותם נושאים מזווית אחרת.

למיכאל שלום רב,

אם תקרא גם את סיפורי הקודם תבין שנושא כאן הוא לא ריב כזה או אחר, אלא היכולת לסלוח לאדם שפגע בך. נדמה לי שהחמצת את התובנה הזו. השאלה שעניינה אותי בשני סיפורים אלו היא האם בכלל אפשרית סליחה מלאה לאחרשנים של שנאה.



עניין אחר שאני חולק עליך הוא שכאן לא מדובר על ריב שטותי כמו בדוגמת המקלט שהבאת. בשני הסיפורים הגיבור סבל מפגיעה אמיתית בכבודו ומהשפלה. יתר על-כן, בסיפור האחרון הגיבור נאבק על חופש העתונות בקיבוצו, כלומר על משהו מאד ערכי.



לכן נושא כתיבתי הפעם הוא מורכב וצריך להגדיר אותו במדוייק. הוא אינו קשור כלל בכך שהוא מתרחש במקום ובחברה קטנים. בסיפור הראשון זה בכלל לא קשור למקום מסויים.

בסיכום, שוב אני רוצה להדגיש כי נושא שני הסיפורים היה הסליחה, והיכולת לסלוח.



כל טוב

איתן.כשכועסים לאחר זמן  מבינים שכעס נובע מחוסר הרצון של האחר לרצות אותך להסכים איתך להבין אותך להתחשב ברגשותיך,

מה זה כבוד פגוע האם אתה חושב שכבודו של דודי לא נפגע מכך שאחותו הצעירה ממרה את פיו ולא קונה פילפס כי כך עלה בדעתו, כבוד הוא מוח יחסי ואתה בסיפורך כותב שהסליחה הייתה מוגבלת טענת שאתה מעתה תפנה אליו וגם תשב בסביבתו אבל הסליחה לא מלאה,את סיפורך הראשון לא קראתי, כעסים נובעים מהרבה אגו, וחבל, יש אנשים עם יכולת לסלוח ויש שלא, ביום כיפר אחת לשנה הולכים לבית כנסת למען בקשת סליחה ומחילה מכל אלה שהעלבנו ניצלנו ריכלנו, השאלה שאני שואל האם אתה יכול לסלוח ולהבליג לשכח,חופש עיתנות ככל שיהיה לפעמים פוגע באחר ואם יש לך מידע שמביך חבר אחר האם לא תשקול שנית? תראה מה עשיתם הלא בגלל אגו טמטום אידיוטיזם חציתם קיבוצים לשניים משפחות לשניים.אני הבנתי את המצוקה,    קראתי בעבר פוסטים שלך,אחי הצעיר למד לסלוח למד לאהוב, אני מציע לך ברצינות שב עם אותו חבר על כוס קפה או בירה תפתחו את הדברים הסליחה תהייה מושלמת תרגיש הקלה תרחיק מעצמל בעיות לב, אוליי תבין שטעית ובא לציון גואל ונחת בעמקים,

למיכאל שלום 

לא רוויתי נחת מתגובתך האחרונה, ועצותיך לא נכונות בעיני, אם כי אני בטוח שאתה מתכוון לטוב:



א. כשאדם כותב סיפור צריך להתייחס אליו כסיפור ולא כאל ביוגרפיה. יש להתייחס אל הנושא, אל הקונפלליקט, אל דרך הכתיבה, אל הדמויות ואל השאלה האם הוא הצליח להעביר את המסר.שלו.

ב. אין מקום לייעוץ לכותב מה לעשות. לא נתבקשת לכך, ואולי חלק גדול מומצא.

ד. אתה באמת מכיר את הכותב, את הדמויות בסיפור, את הסיטואציות במלואה שאתה יכול לתת עצות? ואולי הכותב מצא כבר את נקודת האיזון שבה הוא מרגיש טוב, ועצותיך רק יקלקלו?

ה. תהליך הסליחה מלווה בשכחת מה שהיה ולא בהתעסקות עם העבר. פותחים דף חדש.

בסיכום, לדעתי כאשר חבר כותב סיפור, וגם אם הוא נראה לך אוטוביוגרפי, רצוי לו לתת לו עצות. הוא לא מיקש זאת מידך. במקום זה רצוי להתייחס אל הסיפור  מבחינה ספרותית, נואז גם אתה תוכל לכתוב על אותו נושא סיפורים משלך. מחכה לקרוא סיפור משלך על נושא הסליחה.

כל טוב,

איתן