איפה הייתם כששחררו את ירושלים?

חמישים שנים עברו מאז, את יום שחרור ירושלים ביום השלישי של המלחמה לא אשכח. התקשורת היתה די מוגבלת, עיתונים (מהדורה ראשונה, שנייה, באותיות בולטות שהופיעו עוד באותו היום, עם התמונה המפורסמת של הצנחנים ליד הכותל), רדיו שהדהד בקולות רועמים מכל הבתים, והשיר ''ירושלים של זהב'' הושמע ללא הרף.

הייתי בת כמעט עשרים ואחת. נשואה מזה שנה, עובדת בבנק, ממלאת תפקידים של חברים שיצאו למלחמה. גם בעלי במלחמה, שריונר בסיני. כשחזר מהמלחמה, סיפר שבסיני שמעו על שחרור ירושלים באיזו הפוגה קצרה, ואת השיר ''ירושלים של זהב'' בכלל לא הכירו. אחרי המלחמה צצו הספרים, שאותם הפיצו מבית לבית סוכנים של הוצאות ספרים

בזמן מלחמת ששת הימים הייתי ילדה בת ארבע וחצי והייתי בגן, אני לא זוכרת הרבה, אני זוכרת שאמי היקרה והאהובה, ז"ל,  הגיעה לגן לקחת אותי לבית.  אנחנו ירושלמים התגוררנו אז בשכונת קרית היובל, ואני זוכרת שבתחילת המלחמה התאספנו משפחות רבות באחד הבלוקים בשכונה, שהיה ממוקם מול ביתינו.  ישבנו בחדר המדרגות, ואחר כך חזרנו לבית, ההורים הניחו מזרונים על החלונות כי ביקשו שתהיה האפלה, ואני זוכרת שישנו על גבי מזרונים על הריצפה, כמובן שלא הבנתי מה זה מלחמה בגיל צעיר שכזה, אבל זה מה שאני זוכרת מאז.  כעבור תקופה אמי לקחה אותנו לרובע היהודי בירושלים העתיקה, אמי היתה ילידת הרובע היהודי בירושלים העתיקה והיא לקחה אותנו לראות היכן היא גרה בילדותה, וגם כאן אני בקושי זוכרת, כמובן מפאת הגיל הצעיר שהייתי אז.  

שלום חברים

מלחמת שש הימים תפסה אותי בשבעה על מות אבי,התגיסתי בצו שמונה כמו כלם והצטרפתי לחטיבה של מוטה גור על כיבוש ירושליים,לאחר הקרבות נכנסתי בזחלם עם הרב גורן דרך שער האריות והיגענו ישר לכותל,בתוך העיר העתיקה לא התנהלו קרבות כי כלם ברחו,הקרבות הקשים היו על גבעת התחמושת ובית הספר לשוטרים .

היגענו לכתל עם הרב גורן והוא מיד פתח שלחן עם ספר תורה והתחלנו להתפלל,אני שהייתי בשבעה קראתי קדיש והתרגשתי מאד מהמעד,לאחר מכן כשכל ירושליים נכבשה עשו מסדר של כל הלוחמים ואז היגיעו משה דיין ורבין עם מפקד פיקוד המרכז נרקיס

לאחר מכן הקפיצו אותנו לרמת הגולן בהליקופטר לעזור בלחימה שם .

כשחזרתי לבסיס כדי להשתחרר פתחתי את תרמיל הגב שלי ושם היו מכנסיים שלי מנוקבים מכדור שחדר דרך התרמיל מהצד,

השתחררתי והלכתי ביום שבת לקרוא ברכת הגומל בבית הכנסת.

והשאר הכל היסטוריה

ערבה --אני חתום לשתיקה של 14 שנה --אז עברו 50 --אז מותר --היינו בים --בניגוד לסיפורי הגבורה של חיל האויר שכבודם במקומם מונח --אנשי השייטת פינו להם את הדרך לילה קודם --הנחתנו את האנשים האמיצים האלה בחופי סיני --וחיכינו ממול שיחזרו בשלום --מה עשו בסיני -??-מצאת את מי לשאול --שאלנו --אמרו שהלכו לחפש את לוחות הברית --אנשים ממש מצחיקים

כשפרצה מלחמת ששת הימים הייתי תלמידת י"ב על סף בחינות הבגרות.

גרתי בבית הכרם,למדתי בתיכון ליד האוניברסיטה (בקיצור-ליד"ה).

מספר ימים לפני שנכנסו הצנחנים לעיר העתיקה,הם התרכזו בלב השכונה.

איני יודעת של מי היתה היוזמה-כל משפחה ארחה חיילים לפי יכולתה,למקלחת חמה,ארוחת ערב ביתית.

בבוקר בו פרצה המלחמה היינו בדרכנו לבית הספר .כשהגענו לבית הספר ריכזו אותנו והודיעו שמי שיכול יתפנה בחזרה הביתה.

אבא של חברה היה נהג אמבולנס-העמיס כמה חברה שיכול ,והחזיר אותנו הביתה.

כל השכנים בבניין ארגנו את המקלט וישבנו שם רוב שעות היום,והלילה במשך 4 ימים עד שהירדנים הובסו ,

העיר העתיקה נכבשה והקרבות פסקו.

במהלך הימים הללו היתה בחורשה מאחורי הבית עמדת מרגמות שלנו שירו ללא הפסקה והרעש היה מחריד.

עם תום הקרבות התברר שהמחנך הנערץ שלנו,יעקב מאיר,נפל בקרב לשחרור העיר.כאב שמלווה את כולנו גם 50 שנים אחרי .מקווה  כל יום שיבוא שלום על הארץ הכואבת שלנו.

במלחמת ששת-הימים! מלאו לי 17 שנים והייתי שבועיים לפני סיום הלימודים בכיתה-י"א בתיכון!

גרנו בצפון! ת"א! ובזמן אזעקה! המשכתי ללמוד! כשברקע מתנגן השיר המפורסם! ירושלים- של זהב!

אחי היה בירח-דבש! עם גיסתי ז"ל וכששמע שמתנהלת מלחמה! הוא רצה לחזור ולהתגייס הוא שירת בחיל-האוויר! אבל, בשדה התעופה! נאמר לו שהמלחמ!ה הסתיימה! ואנחנו ניצחנו! וכבשנו את ירושלים! ועד היום הוא מצטער שפיספס את המלחמה! לירושלים! נסעתי רק לאחר הצבא! נשארתי בקשר עם חברה טובה מהצבא! והיא הזמינה אותי לבקרה בבקה!

אני ילידת ירושלים! ההורים ז"ל גרו בקטמון! בשכונה-הגרמנית! ווכשמלאו לי שנה עברנו כל המשפחה לת"א!

 

הייתי בן 7 כאשר  פרצה המלחמה. אני זוכר את התקופה  המתוחה לפני המלחמה. חפרנו תעלה לרוחב הבלוק שלנו. המבוגרים  חפרו והגיעה גם  סבתא אחת מחוץ לארץ לעזור בחפירה. גם אנו הילדים רצינו לעזור בחפירות, לא תמיד הסכימו לנו. אני זוכר שהייתי אחראי על בקבוק המים המשפחתי. מספר לילות שהינו בחפירות . הייתה האפלה בלילה. הדבקנו בריסטולים שחורים על החלונות. אנשי הגנה אזרחית היו  קוראים לכולם לכבות את האורות. אחרי המלחמה החלו טיולים למקומות הקדושים ואני זוכר בעיקר את חבילות העפרונות שקנינו. 

היו אלבומי נצחון. היו גם הקרנות של סרטי ניצחון על קירות הבתים. אבא של ענת מבכיתה שלי זכה בצל"ש.

 

הייתי באל-עריש  בסיני , לאחר שהחטיבה בפיקודו של אריק שרון כבשה את מתחמי אום כתף ( אזור ניצנה ) .

לי ולרבים בכלל לא נגע כיבוש ירושליים .... "איפוא היית ששררו את ירושליים ?" זאת שאלה שאינה נוגעת

למי שהייה ממש בתוך המלחמה .

לפני שנה הופתעתי במוזיאון ליהדות לוב כשראיתי את תמונתו של החובש המחלקתי , יוסף חכמון ז"ל

שנהרג באל עריש .