מרד בר כוכבא 1
רבי עקיבא ומרד בר כוכבא (קטעים מעבודה סמינריונית)
אתמול חגגו (לא אני) את יום השואה של מרד בר-כוכבא, אשר במסגרתו נהרגו כ-900000 יהודים, וחלקים גדולים של הארץ נתרוקנו מיהודים. בהזדמנות זו אני מביא קטעים ממחקר שעשיתי על הנושא. ישנם לפחות עוד שני חברים בפלוגתנו המתמצאים ועוסקים בנושא, ואשמח אם הם יתרמו לדיון.
קלויזנר (שם, עמ' 231) מעלה שאלה קשה: כיצד יכול היה רבי עקיבא, אשר ראה את חורבן הבית במו עיניו לתמוך במרד ובמנהיגותו של בר כוכבא, ואף לעשות ממנו משיח?
השאלה קשה עוד יותר, כי הרי עוד קודם מרד בר כוכבא נחשב המוצא מבית דוד כסימן מובהק של המשיח. על בר כוכבא לא נאמר בשום מקום כי הוא מבית דוד. בנוסף בר כוכבא לא עשה שום ניסים לפי המקורות התלמודיים ולפי מקורות אלו לא הצטיין בחסידות יתרה. אך רוח הגבורה שהיתה בבר כוכבא הספיקה לר' עקיבא כדי לראות בו את המשיח.
ההסבר של קלויזנר הוא שבזמן שבין החורבן למרד בר כוכבא, עמד היסוד המדיני שברעיון המשיחי כשיקול ראשון במעלה. בתקופה ההיא דרשו מהמשיח שקודם כל יביא את החרות ואת תקומת הלאומיות. באותו זמן גבר לדעת קלויזנר גם הלחץ הציבורי לצאת למרד כנגד הרומאים. קלויזנר מסיק זאת מצמיחת הכת של "אבלי ציון" באותו זמן (תוספתא, סוטה, ט"ו, סוף י"א). בנוסף, באותו זמן תיקן רבן גמליאל השני את אותן הברכות הנוגעות בבניין ירושלים, הכנת כסא דוד ובניין בית המקדש (בכר, אגדות התנאים, תרגום עברי: רבינוביץ, כרך א', חלק א', יפו, 1920, עמ' 67-68). שניים מהספרים המשיחיים ביותר שבין הספרים החיצוניים – עזרא החיצון ו"ברוך הסורי", הם מהשנים הראשונות אחרי החורבן. לדעת קלויזנר רעיון הגאולה התחזק לאחר הקטסטרופה של שנת 70.
לדעת אלון ניתן להבחין בהסתייגות או יחס שלילי של חכמים אל השלטון הרומי בכמה תחומים: בתחום המשפטי, בתחום הפינאנסי, ובתחום מפעלי ההתיישבות, ולאלה ניתן להוסיף הסתייגות בתחום החברתי תרבותי מהרומאים(תולדות, א, עמ' 335). אך לפי הדוגמאות שהוא מביא אנו רואים שמדובר ברצון לשמור על אוטונומיה בתחומים אלו, ולא על הימנעות ממגע או אי-שיתוף פעולה השלטון. אין ליפות את הדברים - בהרבה תחומים חכמים הורו לעם לא לשתף פעולה עם השלטונות, אבל בדרך כלל חיפשו החכמים דרכים להגיע למו"מ עם השלטונות ועדות לכך הן המשלחות הרבות של חכמים מלפני המרד לרומא. בתחום החברתי תרבותי אנו רואים קשרים של סיוע לעניי הגויים, אמירת שלום, שיחות וויכוחים פילוסופיים בין חכמי העמים לחכמי ישראל, דבר שחייב סובלנות וכבוד הדדיים (שם, עמ' 347). לדעתי החכמים לא הכשירו את הקרקע למרד, והמתיחויות האלו עם השלטון לא יכלו לגרום לפרוץ המרד.
החוקרים בימינו סבורים כי הגורמים המשיחיים היו המכריעים לפרוץ מרד בר כוכבא.[1] לאחר מלחמת החורבן התגברו התקוות והציפיות המשיחיות שירושלים והמקדש ישוקמו בדרך על טבעית. אמנם ליבנה וחכמיה נודע מקום מרכזי שיקומה של היהדות, לאחר החורבן, בכיוון של יצירת אפשרות קיום יהודי ללא המקדש, אך מגמות אלו לא החניקו את הציפיות לתקומתו מחדש של בית המקדש ולשחרורה מעולה של רומא.
לדעת מור, חשיבות המניעים המשיחיים לפרוץ מרד בר-כוכבא היא בכך שיש בה להסביר את עובדת פרוץ המרד בלא להתחשב ביחסי הכוחות האמיתיים בין רומא למורדים, שכן בציפיות המשיחיות כלולה ההנחה שהאלוהים יכריע את תוצאות העימות ולא כוחו הצבאי של אחד הצדדים.
[1] מנחם מור, "יהודה ורומא", יחידה 10, עמ' 23.
אתמול חגגו (לא אני) את יום השואה של מרד בר-כוכבא, אשר במסגרתו נהרגו כ-900000 יהודים, וחלקים גדולים של הארץ נתרוקנו מיהודים. בהזדמנות זו אני מביא קטעים ממחקר שעשיתי על הנושא. ישנם לפחות עוד שני חברים בפלוגתנו המתמצאים ועוסקים בנושא, ואשמח אם הם יתרמו לדיון.
קלויזנר (שם, עמ' 231) מעלה שאלה קשה: כיצד יכול היה רבי עקיבא, אשר ראה את חורבן הבית במו עיניו לתמוך במרד ובמנהיגותו של בר כוכבא, ואף לעשות ממנו משיח?
השאלה קשה עוד יותר, כי הרי עוד קודם מרד בר כוכבא נחשב המוצא מבית דוד כסימן מובהק של המשיח. על בר כוכבא לא נאמר בשום מקום כי הוא מבית דוד. בנוסף בר כוכבא לא עשה שום ניסים לפי המקורות התלמודיים ולפי מקורות אלו לא הצטיין בחסידות יתרה. אך רוח הגבורה שהיתה בבר כוכבא הספיקה לר' עקיבא כדי לראות בו את המשיח.
ההסבר של קלויזנר הוא שבזמן שבין החורבן למרד בר כוכבא, עמד היסוד המדיני שברעיון המשיחי כשיקול ראשון במעלה. בתקופה ההיא דרשו מהמשיח שקודם כל יביא את החרות ואת תקומת הלאומיות. באותו זמן גבר לדעת קלויזנר גם הלחץ הציבורי לצאת למרד כנגד הרומאים. קלויזנר מסיק זאת מצמיחת הכת של "אבלי ציון" באותו זמן (תוספתא, סוטה, ט"ו, סוף י"א). בנוסף, באותו זמן תיקן רבן גמליאל השני את אותן הברכות הנוגעות בבניין ירושלים, הכנת כסא דוד ובניין בית המקדש (בכר, אגדות התנאים, תרגום עברי: רבינוביץ, כרך א', חלק א', יפו, 1920, עמ' 67-68). שניים מהספרים המשיחיים ביותר שבין הספרים החיצוניים – עזרא החיצון ו"ברוך הסורי", הם מהשנים הראשונות אחרי החורבן. לדעת קלויזנר רעיון הגאולה התחזק לאחר הקטסטרופה של שנת 70.
לדעת אלון ניתן להבחין בהסתייגות או יחס שלילי של חכמים אל השלטון הרומי בכמה תחומים: בתחום המשפטי, בתחום הפינאנסי, ובתחום מפעלי ההתיישבות, ולאלה ניתן להוסיף הסתייגות בתחום החברתי תרבותי מהרומאים(תולדות, א, עמ' 335). אך לפי הדוגמאות שהוא מביא אנו רואים שמדובר ברצון לשמור על אוטונומיה בתחומים אלו, ולא על הימנעות ממגע או אי-שיתוף פעולה השלטון. אין ליפות את הדברים - בהרבה תחומים חכמים הורו לעם לא לשתף פעולה עם השלטונות, אבל בדרך כלל חיפשו החכמים דרכים להגיע למו"מ עם השלטונות ועדות לכך הן המשלחות הרבות של חכמים מלפני המרד לרומא. בתחום החברתי תרבותי אנו רואים קשרים של סיוע לעניי הגויים, אמירת שלום, שיחות וויכוחים פילוסופיים בין חכמי העמים לחכמי ישראל, דבר שחייב סובלנות וכבוד הדדיים (שם, עמ' 347). לדעתי החכמים לא הכשירו את הקרקע למרד, והמתיחויות האלו עם השלטון לא יכלו לגרום לפרוץ המרד.
החוקרים בימינו סבורים כי הגורמים המשיחיים היו המכריעים לפרוץ מרד בר כוכבא.[1] לאחר מלחמת החורבן התגברו התקוות והציפיות המשיחיות שירושלים והמקדש ישוקמו בדרך על טבעית. אמנם ליבנה וחכמיה נודע מקום מרכזי שיקומה של היהדות, לאחר החורבן, בכיוון של יצירת אפשרות קיום יהודי ללא המקדש, אך מגמות אלו לא החניקו את הציפיות לתקומתו מחדש של בית המקדש ולשחרורה מעולה של רומא.
לדעת מור, חשיבות המניעים המשיחיים לפרוץ מרד בר-כוכבא היא בכך שיש בה להסביר את עובדת פרוץ המרד בלא להתחשב ביחסי הכוחות האמיתיים בין רומא למורדים, שכן בציפיות המשיחיות כלולה ההנחה שהאלוהים יכריע את תוצאות העימות ולא כוחו הצבאי של אחד הצדדים.
[1] מנחם מור, "יהודה ורומא", יחידה 10, עמ' 23.
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
מעורר מחשבות לגבי מקומה של האמונה המיסטית בשימור קיומו של עם
אין כל ספק כי מרד בר כוכבא או בר כוזיבא גרם לחורבן הארץ וגזירת גלות על כל תושביה היהודיים
ומי אז היהודים נאחזים באמונה כי רק כוחות אחרים עליונים יחזירו לנו את הארץ ואת התהילה [בית המקדש] על סמך
האמונה הזאת הצלחנו לברוא נביאי "שקר" אמרנו "בשנה הבאה בירושלים" וחשבנו על סיר הבשר.
וכאשר בעקבות ההשכלה באירופה החלה לצמוח תנועות חלוציות ולהכין את הנוער לעלות ולבנות בישראל, לחם הממסד הדתי על כל זרמיו נגדן ולכן מצחיק עד מעציב מאוד לראות היום את המשכו של אותו ממסד דתי בחסותה של הממשלה לוקח את זכרון השואה והלחימה בנאצים תחת חסותו והופך את הזכרון של השואה שהוא החלק הראשון של מלחמת העצמאות לטקס דתי.