מחשבות ביום הולדת 90
דברים שאמרתי לבני משפחתי בפגישה לציון יום ההולדת ה-90 שלי / חיים שורר
(חיים שורר, חי שנתיים ביער לבדו, בתקופת השואה, לאחר שמשפחתו כולה נורתה ע"י האוקראינים. עלה עם גרעין של ניצולי שואה להתיישבות בגזית. היה מזכיר הקיבוץ, מרכז משק ומנהל המפעל – א.ק)
אתחיל בהבעת תודה גדולה לכל יקירי המכונסים כאן במפגש זה, שנועד לציין את הגעתי לגיל -90. בהמשך, הנני רוצה גם למסור תודה מיוחדת לכל מי שהשקיעו רבות בארגונו של המפגש המחמם את הלב. תבואו כולכם על הברכה.
בעודי מול הדף הריק שאלתי עצמי כיצד אביא בפניכם דברים קצרים שיעבירו את תמצית מחשבותי ביום זה. עוד אני יושב ותוהה נזכרתי ,בדבריו של הילל הזקן שנשאל כידוע ע"י איש שביקש להתגייר, להסביר לו את כל התורה על רגל אחת, ותשובתו הידועה הייתה: "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך." זו כל תורת ישראל.
יגעתי ומצאתי גם אני הקטן, משפט קצר שמבטא את מהלך חיי וכוונתי היא- לאמירה "משואה- לתקומה".
שתי מילים אל משמעותיות בשבילי, והן אמנם הביטוי למהלך חיי. את התובנה שאני הבאתי עימי מתקופת השואה אני מצמצם לאמירה אחת, והיא: חוסר האונים של עם חסר-מולדת. מצווה עלי להקדיש עצמי לתקומתה של המולדת הישנה.
מתקופת ילדותי עדיין שמור בזיכרוני משפטו של המשורר הפולני-אדם מיצקוויץ(הביאליק של הפולנים): בתרגום חופשי- "את המולדת- יודע להעריך רק מי שאיבד אותה".
עם השחרור התגברה אצלי השאיפה להגיע ארצה..כיצד לממשה לא ידעתי. בשנת 1945, הזדמן לי להצטרף לקבוצת צעירים, אותה ארגנו הזוג- מרים וברוך יחיאלי ז"ל, במטרה לעלות ארצה.
היום ההוא בו עברתי את מפתנו של הבית בו החלו להתרכז נערים ונערות יתומים, במסגרת של גרעין שסיסמתו הייתה –עליה והתישבות בארץ. הצעד הזה,הוא שקבע לגבי את המשך דרכי בחיים, עד היום הזה.
אני מרגיש חובה להזכיר כאן ,כי היו אלה זוג אנשים בוגרים שנטלו לעצמם תפקיד נעלה זה,לאסוף מחוסרי בית ואופק לעתיד כמו שהיינו, ולהעניק לנו בית חם ורך חזרה לחיים,שיש בהם הכנה להגשים את העלייה ארצה ולהשתתף בהקמתו של קיבוץ. הם חיו בתוכנו לאורך שנות המעברים בין מחנות "אונרא", ההעפלה וגם בשנת ההסגר במחנות הבריטים בקפריסין.
אני משווה את מעשיהם,למעשיו של המחנך הדגול - יאנוש קורצ'ק, אם לא למעלה מזה.
בשנת 1949, הגענו חלק מחברי הגרעין שלנו לכפר הערבי הנטוש-טירה, במטרה להשתתף בהקמתו של קיבוצנו-גזית. דבר לא היה כאן, לא עץ ולא דרדר, לא כביש גישה, לא חיבור לרשת החשמל. המים בקושי הספיקו לנו למי השתייה. הועמדנו בפני משימה, מבלי לדעת כמה קשה היא תהיה. אבא קובנר, אמר פעם:"לא החכמים, כי אם המאמינים בנו את הציונות".
אלא שהמבחן הוא ביכולת לתרגם את האמונה למעשה. בדרך לחזון הרי חווים את היום יום הקשה ועימה מתלווה העיפות שלאחר יום עבודה בסיקול האבנים בשדות שנועדו לעיבוד החקלאי. בסך הכול, היו אלה תנאי חיים שהיום קשה לדמיין אותם.
והנה בתום כ-7 עשורים, מתקיים כאן במקום, קיבוץ, בו מתקיימים חיים תוססים מלאי עשייה של פיתוח בכל תחומי החיים. יישוב היכול לצפות באופטימיות.על עתידו. דור ההמשך נושא את הלפיד בהצלחה.
אני זכיתי להיות חלק מהשותפים הרבים שהניחו את היסוד לבנין הזה ... היהדות מחייבת לקיים תפילה במניין של 10. האחד תלוי ב-9 הנוספים- ה-9 תלויים באחד. גם בנינו של הקיבוץ התאפשר, בזכות היחד, שילוב הידיים של הרבים.
אישית, שימשתי בשורת תפקידים בניהולו של הקיבוץ. תמיד השקעתי את כל כולי בתפקיד שהוטל עלי.. התפקיד לא שימש לי קריירה,אני הרגשתי כשליחו של הציבור שהעניק לי את אמונו. נכון הוא שמהלך חיים אלה הרחיבו את האופק שלי ותרמו רבות להתפתחותי.האישית. כיום מותר לי להביט אחורה בסיפוק על כך שאיתרע מזלי לחיות חיים שהיה בהם משמעות.
כדרכו של האדם הספקתי גם אני לטעום גם מן הדבש וגם מן העוקץ. לא אשכח לציין שבמקום זה הקמתי גם חיי משפחה עם חנקה בת זוגתי ז"ל. כאן גם נולדו שלושת ילדנו, והם שהביאו לי את ששת נכדיי.
עגלת חיים של 90 שנים, עמוסה אירועים רבים מדי מכדי שאנסה להעלותם אותם כאן. אשרי שזכיתי לפגוש כאן אתכם בני משפחה וידידים. כולכם יקרים לי. ונותר לי רק לאחל לכולכם כל טוב ! מכל הלב...
ובליבי אני אומר כעת, את ברכת –שהחיינו והגענו.....ליום הזה.
הביא לדפוס: איתן קליש
(חיים שורר, חי שנתיים ביער לבדו, בתקופת השואה, לאחר שמשפחתו כולה נורתה ע"י האוקראינים. עלה עם גרעין של ניצולי שואה להתיישבות בגזית. היה מזכיר הקיבוץ, מרכז משק ומנהל המפעל – א.ק)
אתחיל בהבעת תודה גדולה לכל יקירי המכונסים כאן במפגש זה, שנועד לציין את הגעתי לגיל -90. בהמשך, הנני רוצה גם למסור תודה מיוחדת לכל מי שהשקיעו רבות בארגונו של המפגש המחמם את הלב. תבואו כולכם על הברכה.
בעודי מול הדף הריק שאלתי עצמי כיצד אביא בפניכם דברים קצרים שיעבירו את תמצית מחשבותי ביום זה. עוד אני יושב ותוהה נזכרתי ,בדבריו של הילל הזקן שנשאל כידוע ע"י איש שביקש להתגייר, להסביר לו את כל התורה על רגל אחת, ותשובתו הידועה הייתה: "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך." זו כל תורת ישראל.
יגעתי ומצאתי גם אני הקטן, משפט קצר שמבטא את מהלך חיי וכוונתי היא- לאמירה "משואה- לתקומה".
שתי מילים אל משמעותיות בשבילי, והן אמנם הביטוי למהלך חיי. את התובנה שאני הבאתי עימי מתקופת השואה אני מצמצם לאמירה אחת, והיא: חוסר האונים של עם חסר-מולדת. מצווה עלי להקדיש עצמי לתקומתה של המולדת הישנה.
מתקופת ילדותי עדיין שמור בזיכרוני משפטו של המשורר הפולני-אדם מיצקוויץ(הביאליק של הפולנים): בתרגום חופשי- "את המולדת- יודע להעריך רק מי שאיבד אותה".
עם השחרור התגברה אצלי השאיפה להגיע ארצה..כיצד לממשה לא ידעתי. בשנת 1945, הזדמן לי להצטרף לקבוצת צעירים, אותה ארגנו הזוג- מרים וברוך יחיאלי ז"ל, במטרה לעלות ארצה.
היום ההוא בו עברתי את מפתנו של הבית בו החלו להתרכז נערים ונערות יתומים, במסגרת של גרעין שסיסמתו הייתה –עליה והתישבות בארץ. הצעד הזה,הוא שקבע לגבי את המשך דרכי בחיים, עד היום הזה.
אני מרגיש חובה להזכיר כאן ,כי היו אלה זוג אנשים בוגרים שנטלו לעצמם תפקיד נעלה זה,לאסוף מחוסרי בית ואופק לעתיד כמו שהיינו, ולהעניק לנו בית חם ורך חזרה לחיים,שיש בהם הכנה להגשים את העלייה ארצה ולהשתתף בהקמתו של קיבוץ. הם חיו בתוכנו לאורך שנות המעברים בין מחנות "אונרא", ההעפלה וגם בשנת ההסגר במחנות הבריטים בקפריסין.
אני משווה את מעשיהם,למעשיו של המחנך הדגול - יאנוש קורצ'ק, אם לא למעלה מזה.
בשנת 1949, הגענו חלק מחברי הגרעין שלנו לכפר הערבי הנטוש-טירה, במטרה להשתתף בהקמתו של קיבוצנו-גזית. דבר לא היה כאן, לא עץ ולא דרדר, לא כביש גישה, לא חיבור לרשת החשמל. המים בקושי הספיקו לנו למי השתייה. הועמדנו בפני משימה, מבלי לדעת כמה קשה היא תהיה. אבא קובנר, אמר פעם:"לא החכמים, כי אם המאמינים בנו את הציונות".
אלא שהמבחן הוא ביכולת לתרגם את האמונה למעשה. בדרך לחזון הרי חווים את היום יום הקשה ועימה מתלווה העיפות שלאחר יום עבודה בסיקול האבנים בשדות שנועדו לעיבוד החקלאי. בסך הכול, היו אלה תנאי חיים שהיום קשה לדמיין אותם.
והנה בתום כ-7 עשורים, מתקיים כאן במקום, קיבוץ, בו מתקיימים חיים תוססים מלאי עשייה של פיתוח בכל תחומי החיים. יישוב היכול לצפות באופטימיות.על עתידו. דור ההמשך נושא את הלפיד בהצלחה.
אני זכיתי להיות חלק מהשותפים הרבים שהניחו את היסוד לבנין הזה ... היהדות מחייבת לקיים תפילה במניין של 10. האחד תלוי ב-9 הנוספים- ה-9 תלויים באחד. גם בנינו של הקיבוץ התאפשר, בזכות היחד, שילוב הידיים של הרבים.
אישית, שימשתי בשורת תפקידים בניהולו של הקיבוץ. תמיד השקעתי את כל כולי בתפקיד שהוטל עלי.. התפקיד לא שימש לי קריירה,אני הרגשתי כשליחו של הציבור שהעניק לי את אמונו. נכון הוא שמהלך חיים אלה הרחיבו את האופק שלי ותרמו רבות להתפתחותי.האישית. כיום מותר לי להביט אחורה בסיפוק על כך שאיתרע מזלי לחיות חיים שהיה בהם משמעות.
כדרכו של האדם הספקתי גם אני לטעום גם מן הדבש וגם מן העוקץ. לא אשכח לציין שבמקום זה הקמתי גם חיי משפחה עם חנקה בת זוגתי ז"ל. כאן גם נולדו שלושת ילדנו, והם שהביאו לי את ששת נכדיי.
עגלת חיים של 90 שנים, עמוסה אירועים רבים מדי מכדי שאנסה להעלותם אותם כאן. אשרי שזכיתי לפגוש כאן אתכם בני משפחה וידידים. כולכם יקרים לי. ונותר לי רק לאחל לכולכם כל טוב ! מכל הלב...
ובליבי אני אומר כעת, את ברכת –שהחיינו והגענו.....ליום הזה.
הביא לדפוס: איתן קליש
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
חיים שורר, מזכיר ומרכז משק ומנהל המפעל – א.ק), בגיל תשעים מספר על חייו.
"משואה- לתקומה".
סיפור חיים מרגש.
שאלה קטנה, מה הקשר בין איתן ג' וחיים שורר.
האם אפשר להרחיב מאיזה איזור היה חיים שורר?
לאיציק כהן שלום, חיים בא מאיזור טרנופול הנמצא באוראינה של היום. הקשר ביני ( איתן ק) לבינו הוא קשר של ידידות. בתקופה שהייתי עורך עלון הקיבוץ, הרביתי לראיין אותו.
בברכה, איתן