אין מלחמות שמחות

אכן אין מילחמות שמחות.

הכדור או הפגז אינו מכוון והוא פוגע בכל מי שהיה בדרכו.

אין גיבורים במילחמה. כולנו פוחדים כשהפגזים נופלים בסביבה  או שמטוס צולל לעברך ויורה בתותחיו. ואתה מתפלל שהוא יחטיא אותך. ומה שרבים מאיתנו אינם יודעים כי הם או חבריהם נושאים על גבם את מוראות המילחמות. רבים מאיתנו נושאים את הצלקת שאינה ניראית  מבטאת את מוראות המילחמות. ורבים גם אינם מודעים כי הם נושאים את הצלקת של הלם קרב.

שלא נדע עוד מילחמות



 

יעקב ידידי. כן, ב י' רבתי, יש גיבורים במדינה, ובכל ארץ ומדינה, יש את גיבוריה, אשר בזכות גבורתם, הם הצילו את עמם מטבח והשמדה, ונפילת הארץ בידי אויביה, שונאיה בנפש.

ספר המקורות שלנו גדוש במעשה גבורה של יחידים, (גיבורים בעל כורחם), אשר בגבורתם הצילו את העם ממפלה. משל דוד מול גולית הפלשתי הענק, וצבאו החמוש בנשק ובמרכבות ברזל, המחכה בצהלה, לאות מגולית, העומד לבתר את הנער דוד, כדי להסתער על צבא שאול הנפחד, (נפחד בצדק), ולמוטט אותו סופית.

ודאי גיבורים פוחדים, אך בעומדם מול הסכנה, הם שמים נפשם בכפם ומשתערים על האויב, ביודעם את גודל האסון לגורל העם, אם חלילה האויב ינצח. (בזמננו, אריאל שרון... אביגדור כהלני לדוגמה)

אותו הסיפור עם יפתח הגלעדי שהציל את העם במלחמתו במלך עמון, צבא גדול וחזק באותה תקופה, שאיים לכבוש את הארץ ולשעבד את יושביה היהודים.

גיבורים תמיד היו. רבים מהם מוזכרים במקורות שלנו, וגם במקורות של עמים אחרים. (קרא את הספר -  הקרב על לנינגרד, היום שונה שמה לסאן פטרסבורג). על מעשי גבורה של יחידים, מול הצבא הנאצי הכובש. גיבורים אלמונים שמעשה גבורתם לא מוזכרים בדפי ההסטוריה.

באותה מלחמה נגד הצבא הגרמני החזק, מסופר על לוחמים יהודים בצבא האדום בתקופת השואה, אשר ברית המועצות העניקה את התואר הגבוה ביותר - אות הגבורה - של ברית המועצות, לאותם לוחמים יהודים (מה שמזכיר לנו את סיפורו של יוסף טרומפלדור הגיבור).

יעקב ידידי, אינני הסטוריון היכול לקבוע דעה, על הריגתו של אותו כפרי ערבי זקן, כאשר זכר רציחתם של קבוצת בחורי הל"ה, מרחפת מעל ראשם. סיפור ידוע. הבחורים חסו על חייו של אותו רועה ערבי זקן, התוצאה שהזקן רץ והסגיר אותם, לידי כנופיות הערבים. מעשה חמלה שעלה בחייהם, של שלושים וחמישה בחורים שנרצחו כולם.

הכותב מכנה בעדינות את האיש: "כפרי זקן", האם הוא יכול לערוב ש"הכפרי הזקן" לא היה רץ לספר לחיילים הירדנים, על חיילים ישראלים בשטח, והתגובה המיידית של הירדנים לא הייתה מאחרת לבוא, להציב מארב כבד, שהיה מחסל, הורג את רוב לוחמי הפלוגה, או את כולם? סביר להניח זה מה שהיה קורה.

בזמן מלחמה, לוחמים מצווים לא לקחת סיכונים. המחשבה באותם רגעים מכריעים, להעלות את הכפרי הזקן לזחלם, נחשבה לנטל כבד שהחיילים עשויים  לקחת על עצמם.

והערבי הכפרי הזקן שילם (כמו קבוצת הל"ה) בחייו, את המחיר שהמלחמה גובה, והוא אחד מקורבנותיה.

אכן אין מלחמות שמחות, אך גיבורים תמיד היו ויהיו, בלעדיהם לא הייתה קמה מדינת ישראל. המשך שבוע נעים ושקט יעקב. (חיוך).

חלום ושברו הנורא. לחזור מצולק בנפש, מלווה רגשי אשמה. ואז למצוא שהכל נמשך כשהיה (מה שמזכיר במידה מסוימת את " "השמש זרחה, השיטה פרחה והשוחט שחט..". קשה רק מלקרוא את התיעוד הזה. תודה לשיתוף החשוב הזה.