עקדת יצחק בימינו
עקידת יצחק ואנחנו / איתן קליש
"קח את בנך את יחידך, אשר אהבת, את יצחק, ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה..." (בראשית, כ"ב, ב).
האם המוטיב של "עקידת יצחק כל-כך רחוק מאתנו"? האם אנחנו החילונים הליברלים, שבד"כ מגנים את המעשה שאברהם עשה, לא עושים כאזרחי מדינת ישראל את אותו מעשה? היינו במלחמות כאנשים צעירים, אח"כ שלחנו למלחמות את בנינו (ואל תגידו לי שלא אנחנו שלחנו אלא המדינה. יכולנו לא לחנך אותם להיות קרביים...)
יש האומר כי מכל התנ"ך את הסיפור הזה הוא לא מבין. הוא לא מבין את אלוהים שנתן צו כזה, והוא לא מבין את אברהם שציית לצו הזה.
גם פילוסופים רבים כמו בובר, ואחרים תמהו על אברהם. כיצד הוא יכול היה להיות בטוח שזה אכן קול אלוהים ולא קולו של השטן, שמצווה עליו דבר כה מנוגד למוסר? למעשה כבר חז"ל באגדותיהם ביטאו את ההתלבטות הזו של אברהם, בזהוי הקול הדובר אל אברהם עם השטן : "אמר לו השטן: לא שם הייתי שאמר לך המשטין "קח את בנך את יחידך – והעלהו לי לעלה"? וזקן כמותך יאבד בן חמוד כזה ובחור שנתן לך הקב"ה בכבודו ובעצמו! אמר לו אברהם: "לא היה המשטין אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו; אמר לי : קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת, את יצחק ועשה לפני עולה".
עבדתי פעם בבית-ספר עם אב שכול, מורה לתנ"ך לשעבר, ספרן, אדם משכיל. הוא אמר לי שהוא שונא את ההשוואה הזו הנפוצה אצלנו בין נפילת הבנים במלחמות ישראל לבין עקידת יצחק.
אבל לי נראה שהשוואה הזו מוצדקת.
ההכרה הזו מתחזקת, מכיוון שהם כל-כך צעירים, הם בעצם לא בחרו עדיין. אנחנו בחרנו לחיות במדינה הזו, אנחנו בחרנו בציונות, והם נשלחים למלחמה. הם יוצאים למלחמה על ערכים שהם גם שלהם, אך הערכים האלו הם קודם כל שלנו, המבוגרים שבחרו לחיות במדינה הזו. אולי זו דעה אכזרית, אך לדעתי כל מי שחי במדינה שלנו צריך לדעת שזה המחיר ויכול להיות שהוא יצטרך לשלמו. כן, יש פה "עקידה" וזהו מצבנו במדינה הזו עד שלא נעשה שלום עם שכנינו.
אני יכול לומר שחוויתי תחושה אברהמית כזו, במלחמת לבנון השנייה, כאשר בני לחם עמוק בתוך לבנון, 40 שנה לאחר שאני לחמתי במלחמת לבנון. הרגשתי שהמדינה או משהו גדול כזה, תובע ממני את הנכונות להקריב את הבן. ושגם אם הייתי יכול להגיד לו "אל תלך" לא הייתי אומר זאת, וכמוני אלפי הורים, שבניהם נשלחו לקרבות. יכולתי להגיד לו "אל תהיה גיבור" ולא אמרתי. יכולתי להגיד לו עוד הרבה דברים ולא אמרתי...
"קח את בנך את יחידך, אשר אהבת, את יצחק, ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה..." (בראשית, כ"ב, ב).
האם המוטיב של "עקידת יצחק כל-כך רחוק מאתנו"? האם אנחנו החילונים הליברלים, שבד"כ מגנים את המעשה שאברהם עשה, לא עושים כאזרחי מדינת ישראל את אותו מעשה? היינו במלחמות כאנשים צעירים, אח"כ שלחנו למלחמות את בנינו (ואל תגידו לי שלא אנחנו שלחנו אלא המדינה. יכולנו לא לחנך אותם להיות קרביים...)
יש האומר כי מכל התנ"ך את הסיפור הזה הוא לא מבין. הוא לא מבין את אלוהים שנתן צו כזה, והוא לא מבין את אברהם שציית לצו הזה.
גם פילוסופים רבים כמו בובר, ואחרים תמהו על אברהם. כיצד הוא יכול היה להיות בטוח שזה אכן קול אלוהים ולא קולו של השטן, שמצווה עליו דבר כה מנוגד למוסר? למעשה כבר חז"ל באגדותיהם ביטאו את ההתלבטות הזו של אברהם, בזהוי הקול הדובר אל אברהם עם השטן : "אמר לו השטן: לא שם הייתי שאמר לך המשטין "קח את בנך את יחידך – והעלהו לי לעלה"? וזקן כמותך יאבד בן חמוד כזה ובחור שנתן לך הקב"ה בכבודו ובעצמו! אמר לו אברהם: "לא היה המשטין אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו; אמר לי : קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת, את יצחק ועשה לפני עולה".
עבדתי פעם בבית-ספר עם אב שכול, מורה לתנ"ך לשעבר, ספרן, אדם משכיל. הוא אמר לי שהוא שונא את ההשוואה הזו הנפוצה אצלנו בין נפילת הבנים במלחמות ישראל לבין עקידת יצחק.
אבל לי נראה שהשוואה הזו מוצדקת.
ההכרה הזו מתחזקת, מכיוון שהם כל-כך צעירים, הם בעצם לא בחרו עדיין. אנחנו בחרנו לחיות במדינה הזו, אנחנו בחרנו בציונות, והם נשלחים למלחמה. הם יוצאים למלחמה על ערכים שהם גם שלהם, אך הערכים האלו הם קודם כל שלנו, המבוגרים שבחרו לחיות במדינה הזו. אולי זו דעה אכזרית, אך לדעתי כל מי שחי במדינה שלנו צריך לדעת שזה המחיר ויכול להיות שהוא יצטרך לשלמו. כן, יש פה "עקידה" וזהו מצבנו במדינה הזו עד שלא נעשה שלום עם שכנינו.
אני יכול לומר שחוויתי תחושה אברהמית כזו, במלחמת לבנון השנייה, כאשר בני לחם עמוק בתוך לבנון, 40 שנה לאחר שאני לחמתי במלחמת לבנון. הרגשתי שהמדינה או משהו גדול כזה, תובע ממני את הנכונות להקריב את הבן. ושגם אם הייתי יכול להגיד לו "אל תלך" לא הייתי אומר זאת, וכמוני אלפי הורים, שבניהם נשלחו לקרבות. יכולתי להגיד לו "אל תהיה גיבור" ולא אמרתי. יכולתי להגיד לו עוד הרבה דברים ולא אמרתי...
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
איתן תודות ושלומות על פוסט כן ואמיץ
עצוב-כואב-מקומם-ולא רואים תוחלת
הנושא הקדום קורבן-אדם נותר בעינו
-המוסלמים למרות שמקדשים את כל-
הבריתות לטענתם העקוד הוא ישמעאל
יתכן שסיפור השלכתו עם אימו למידבר-
שהגירוש ללא-סיכויים חמור פי-כמה?
-סופש שקט רגוע ושלו - מי ייתן ולא נדע עוד-
חז"ל עם כל הכבוד, במציאות של חייהם הלכו במסלול ברור האנשים אשר ניסו לפתח דרכים אחרות ברובם נושלו
מהזכרון ההיסטורי ולכן דעותיהם תמיד בערבון מוגבל.
השאלה הנכונה לדעתי היא זאות --- יש לך רעיון ציונות ישוב ארץ ישראל.--- עד כמה תהיה מוכן להלחם עליו
---יש לך רעיון להקים מדינה לכל הפזורה היהודית בעולם--- עד כמה תהיה מוכן להלחם עליו.
והיהודים השתמשו בכל האופציות האפשריות החל ממעבר לגלות אחרת ועד מלחמה על הרעיונות כאשר אתה או בנך יודע כי יש אפשרות למות.
לכתוב גירוש ללא-סיכויים אינו נכון ולכן אינו חמור. בעובדה לא פסו ישמעלים מהעולם.
אין נכון או צודק -אלא-
מה יש!!! אז מה לי לעלוז
על ריבויים של ישמעאלים
אולי גם אנחנו צריכים.
לשכלל את מיתוסיינו...
למרות הכל, אפשרת לבנך להלחם עמוק בלבנון, ויכולת לומר "לא", ולא אמרת.
זו הנקודה למחשבה