תור.

לנדב ידידי

לבטח כתבת את השיר במאה שעברה.

היום אין תורים בעמידה.  התורים הם על הנייר.

מגיע ,יושב  הכריזה מכריזדה על מיספר.

זו לא הגרלה זו הזמנה לכניסה. 

וכך זה בדואר ובקופת חולים ואפילו במק דונלד. חחח הקלדתי על הלוח את ההזמנה ,ישבתי  לצפות בעוברים ושבים בעיקר בעוברות ואז הכריזה מזמינה אותך בשימך לקבל את  הבורגר(אם אתה קניבל)

אז השיר הזכיר לי נישכחות. על תקופה שעמדנו בתור ארוך לאוטובוס . והתיזמורת לא הפסיקה לנגן. היי פוץ מה אתה נידחק. תיכנס לתור.

 נוסטלגיה. . אני זוכר את מה שהייתה רעייתי ז"ל מספרת לחברותיה על בעלה הסרגל" רוצה לראות אותו ולו פעם אחת נידחק לראש התור" חחח

תור. 

יעקב ידידי. (חיוך). כתבת - "היום אין תורים בעמידה", גם ציינת -"וכך זה בדואר, בקופת חולים, ואפילו במק דונלד." (אל נשכח הבנקים גם).

שאלה:  אם כך, מה עושים האנשים הפוקדים היום את המוסדות הללו, האם לא חייבים לקחת מספר כדי לשמור את מקומם בתור? 

לפני שני עשורים אנשים עמדו זה אחר זה בתור ל... היום אותו הדבר, בהבדל קטן. האיש לוקח מספר כדי לשמור את מקומו בתור! אומנם הוא רשאי לשבת, או להסתובב במתחם, אך הוא חייב לשמור את מקומו בתור...

ברור גם, אם הוא מפספס את המספר שלו, הוא יקח מספר חדש שיחזיר אותו לסוף התור.

בימים עברו לא הייתה חלוקת מספרים עדיין - היום, כן. זה כל ההבדל, אם בעמידה, או בישיבה, התור, מתקיים עד עצם היום הזה. (חיוך).

אולם יעקב ידידי, לא זו כוונת השיר המציב זרקאור על בלות וזקנה, שאדם חווה בערוב ימיו. הציפיה להפרדות מהחיים.

על זה השיר ולבטיו.   

תודה יעקב, שהעלת פן אחר הומוריסטי, לעניין התור. שבת שלום. (חיוך).

נדב ידידי,גרשון מזמן לא עמד בתור הוא בנקאי אצלו עמדו בתור, שינסה יעקב לשאו שאלה בבנק בדור ביטו לאומי  חלילה במיון בסורוקה, היה מדבר אחרת, הבנקים מצופפים סניפים אוי למסכן שלא יודע להפעיל את "כל המטים" יש היום מכונות אין מי שיקשיב,תור +תור כך תורתרנו, שבת שלום

תור.  מיכאל. 

קורא תגובתך ולא מפסיק לצחוק - "גרשון מזמן לא עמד בתור. הוא בנקאי אצלו עמדו בתור" חחחח... 

ועוד - "שינסה לשאול שאלה בבנק...  בדואר... ביטוח לאומי...  אוי למסכן שלא יודע להפעיל את כל ה"מטים" (למיניהם).

יש היום מכונות, ואין (נציג) שיקשיב,(לאותם אנשים מבוגרים חסרי ישע שאינם יודעים לתקשר עם ה"מטים" הללו.

תור +תור ועוד תור... (חיוך).

מיכאל ידידי, כמו שכתבתי ליעקב, השיר מציב זרקאור על בלות וזקנה, לדעוך ממחלה מסכנת חיים (כתבתי: "לאו דווקא כולם חולים, או? אבל שייכים"). 

נטל הזקנה שאדם חווה בערוב ימיו. לבטיו ופחדיו, הציפיה הנוראה, מהפרדותו מהחיים, על זה השיר.

תודה מיכאל שקראת. שבת שלום.  

תור. גבי.

"תור ארוך משתרך... 

לאו דווקא כולם חולים, או? 

אבל שייכים... " 

נכון גבי. שיר לא קל. שנשמע בשורות טובות.

קריאה וכתיבה מהנה, גבי ידידי. שבת שלום.