נזירות-שלילית או חיובית לפרשת נשא

 
 
אחת השאלות שמאד מעסיקה את חז"ל היא האם להיות נזיר זו תופעה חיובית או שלילית. כאשר המחלוקת היא על כך שעל נזיר נאסרו מספר דברים שהם מהווים בסיס לחיים של אדם נורמטיבי בתקופת חז"ל, ולכן הנזיר ניראה לכאורה כסגפן, וחז"ל מתנגדים ברובם לסגפנות.ומצד שני יש כאן אדם שרוצה לקחת על עצמו איסורים על מנת לצאת לתקופה קצרה מהשיגרה ולהתקרב לאלוהיו. השבת ישנו מדרש שמציף את הדילמא הזו: רבי שמעון מספר על כך שאף פעם לא השתתף באכילת קרבן סיום נזירות(לכאורה כי קשה לו עם רעיון הנזירות)חוץ מפעם אחת שראה אדם שמקריב את קרבן סיום הנזירות ושאל אותו מדוע הוא משחית את שערו היפה? עונה לו האיש שפעם הוא הלך למעיין והוא ראה את הבבואה של עצמו והתגאה ביופיו, והוא גער ביצר הרע שלו שהתגאה ביופי שאינו שייך לו ובעקבות זה החליט להיות נזיר. אומר רבי שמעון לאותו נזיר: הלוואי וירבו כמותך בישראל. אני רוצה להציע שבסיפור אנחנו רואים שרבי שמעון לא מחבב את תופעת הנזירות לכאורה כי היא הפכה לפופולארית וכל אחד שרוצה שיראו שהוא צדיק- הופך להיות נזיר. עד שהוא פוגש אדם שהפך להיות נזיר מסיבות אידיאולוגיות. אני רוצה לקחת את הרעיון לימינו שלפעמים שני אנשים יעשו מעשה חיובי, הראשון יעשה אותו מסיבות אידיאולוגיות ורצון לתקן, השני יעשה כדי "שיראו" אותו. לכן אנחנו תמיד צריכים לחפש את המניע.(המדרש מהספרי)
אשמח לשמוע תגובות
אמיתי בן אהרון
בוגר תואר שני בתלמוד בר אילן
מרצה לסיפורי חז"ל
ליצירת קשר: 054-9077912
[email protected]