היה או לא היה

נושא מעניין, הזכרון המוקדם ביותר שלי ואפשר שרק חלום ולא זכרון, הוא מגיל שנתיים , השנה 1956, התקופה מבצע קדש , אזעקה, אמי עוטפת אותי בשמיכה כחולה ויורדת למקלט, היה או לא היה? זכרון? או חלום שהשתרש אצלי?באמת אנני יודע, הדעת נותנת שאין בדרך כלל זכרונות מגיל כמה מוקדם, ובכל זאת? כתבת יפה, שבת שלום.

הזיכרונות מתערבים לעיתים עם החלומות. קשה לנו לדעת מאיזה גיל אנו זוכרים. לעיתים אנו מערבים את הארועים. נפש האדם מי ישורנה.
אני נגעתי בנקודה שונה. לבטח שהיה זה דמיון עשיר שבא בעיקבות ארועים מסוימים. . הדימוי הוא לא מציאות וגם לא חלום אולי פנטזיה שחלפה בראש
תודה על התגובה

וואו. אתה מזכיר לי בעיה.
כל יום לפני שאני ניכנס למיטה אני מנער את השמיכה ובודק את המיטה אם האלמנה השחורה לא התגנבה לתיטתי. פשוט מאוד לא מצאתי את הגוויה ולכן יתכן והיא נמצאת באיזו שהיא פינה.

מצא חן בעיני החזון שראית.סיימתי לקרוא את הספר המרתק של מנתח מח ידוע מארה"ב שהיה בקומה וכבר כמעט ניתקו אותו ממערכות ההנשמה,והוא מספר מה שהוא "ראה"כשהיה במצב שנחשב(תבדל לחיים ארוכים)למת.הוא יצא מהקומה הזו וניסה להסביר לעצמו בצורה מדעית,שבעצם זו היתה פעולה כימית או פיסית כלשהי של המח,אבל אז הוא ניתקל בתמונה של אשה שאף פעם לא ראה והיא ליוותה אותו במצב הקומה שהיה ב"ראייה'שלו בעולמות שהוא ראה כשנחשב למת.עלי להוסיף שהוא אומץ על ידי הרופא המנתח"אביו"בגיל כמה חודשים.עכשיו הסתבר לו שהתמונה הזו היא תמונת אחותו שניפטרה לפני לידתו.היא בתור נערה יפיפיה ליוותה אותו כל הזמן במראות שלו כשהוא היה בקומה.לכן קוראים לספר"הוכחה לגן עדן"והוא נימכר בימים אלה בסטימצקי.הייתי חיבת לספר לך לאור"חזונך"היפה.

החלומות הם ביטוי של ארועים שקרו או פנטזיות שצפות במוח. בדרך כלל הם ביטוי של זיכרונות או מאוויים. ההתייחסות שלי הפעם נגעה למלכתי ובתי שמשייטות ברקיע השביעי. זה מה שעולה לי בראש גם כשאני עומד מול פני הקברים ויודע שאין בתוכם כלום . הקשר שלי הוא רוחני ואני "רואה" אותן שם ברקיע השביעי.
תודה על ההתייחסות והמשוב

משום מה נדמה לי שאת היחידה שתרגמת נכון את החלום. חלום ששזור בתוך פנטזיה המתארת תיקשורת בין כוכבית שבה מתאפשר לי לתקשר עימן ברקיע השביעי. אני מגחך עכשיו על הנאיוויות שבתאור
תודה על המשוב

אכן הן באות לבקר לעיתים קרובות. אני "רואה " אותן משוחחות ודנות בענייני דיומא כאילו היה זה רק אתמול. לעיתים היו אלה ויכוחים בענייני דת. למרות שרעייתי באה ממשפחה דתית היא לא הפנימה את חזרתה בתשובה של בתי. הויכוחים היו נינוחים. אף פעם לא חרגו אפילו בחצי אוקטבה משיחה רגילה בין אם ובתה. לבסוף היא "יצאה" מזה. אבל זה השאיר בה שריטה.
אז אני רואה אותן משוחחות כאילו הן בחדר הסמוך. זה מה שעושה הדימיון.
תודה על ההתייחסות והמשוב

תגובתי המאוחרת מאפשרת לי קריאה של תגובות קודמי.
הרשומה שלך יפה ואופטימית.
אבל מה שאהבתי אלה דבריך לשרה פרוכטר.
מסתבר שהיקרות לך אכן באות לבקר. וזה החשוב.
מה נותר לנו מיקירינו מלבד הזיכרון החי שבראשנו.
ואם מתוך כך אנחנו זוכים גם לביקוריהן בחלומותינו, הרי שהן עדיין 'חיות' וקיימות עבורנו.
שא ברכה.

לכל אחד כוכב יש בשמיים
כוכב המתגלה עם רדת יום.
אחד מאיר פחות, שני כפליים,
אבל לכל אחד כוכב ברום.
לכל כוכב יש לו אדם בחלד
עמו נולד, בבוא העת כבה.
ויש אומרים כי שם בשמי התכלת
ישנו כוכב אף לשירנו זה.

ממש לא טעות , אבל אם לא הבנת סימן שלא כתבתי בצורה ברורה הפוסט שלך הוא חם , פוסט שנכתב לפני ארבע ימים ועלה "לחמים" הוא חם עדיין לא הספיק להתקרר, אחרי החגים משמע נכתב אחרי החגים. ועל שום מה האתרוג בתגובתי? פוסטים שעוסקים בחגים בתקופה זו הם בבחינת קניית אתרוג אחרי סוכות, אבל לא אעלב אם תמחק התגובה מחמת אי רלוונטיות.

.












.




















.




















.














.














.


















.
















.ץ















.

















.















.
















.















.













.