המים

המים לא... / מוטי לקסמן, תשרי תשע"ח
 
חוזר אני וקורא את הכתוב במקרא.
חוזר ונפגש, חוזר ופוגש, חוזר ומפרש. [א]
כל שיבה למקרא מעוררת חשיבה שונה לעיתים חדשה, הרהור חדש.
 
הבסיס ההכרחי לכל צורות החיים המוכרות, צמחים ובעלי חיים, הוא מים.
כך היה מעולם, וכך יהיה, כנראה, לעולם.
"אפשר לעולם לחיות בלא יין, אי אפשר לעולם לחיות בלא מים". [ב]
יין מקורו בגפנים, הכתוב במקרא אינו מתאר את בריאת הגפן.
הגפן היא "עֵץ עֹשֶׂה פְּרִי", בהתאם קיימת התייחסות כוללת לכך קיימת, "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים [...] וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ [...] עֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ".[ג]
מאידך, כתוב, "רוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם".[ד]
אבל אין בנמצא, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מַיִם, וַיְהִי מַיִם.
רש"י טוען, "אם כן תמה על עצמך, שהרי המים קדמו, שהרי כתיב  'ורוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם', ועדיין לא גלה המקרא בריית המים מתי היתה". [ה]
שפתי חכמים תמהים, "קשה למה לא מפרש נמי [=גם] בריאת המים".[ו]
אין הדבר קל ופשוט, שתיית מים מעוררת רוח חיים, "וַיֵּשְׁתְּ וַתָּשָׁב רוּחוֹ וַיֶּחִי". [ז]
ברכה יש בהרוויית צמא, "כִּי אֶצָּק מַיִם עַל צָמֵא [...] אֶצֹּק רוּחִי עַל זַרְעֶךָ וּבִרְכָתִי עַל צֶאֱצָאֶיךָ.
וְצָמְחוּ בְּבֵין חָצִיר כַּעֲרָבִים עַל יִבְלֵי מָיִם". [ח]
מאידך, אם יש פגם במי השתייה, למשל, "וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם". [ט], זאת במדבר אחרי "וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם". [י]
מצב כזה הוא מקור לביטוי רגשות כעס, "וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַה נִּשְׁתֶּה". [יא]  התלונות מביאות לפתרון הולם, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם [יב] [...] וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם". [יג]
מכאן מובן מאליו שברכה מלאה מנוסחת, "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ". [יד] 
בזכות המים, כמובן.
אם יש יותר מידי מים "מַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ" זה מאוד מסוכן, עלול להביא אסון, "לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע".[טו]
ולמרות ההבטחה המפורשת, "לֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר" [טז], הצונאמי בארצות דרום ומזרח אסיה, לא קרא את ההבטחה ולא התחשב בה [יז].
 
המים לא נאמרו להיות.
לא כתוב, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מַיִם, וַיְהִי מַיִם.
המים לא נעשו.
לא כתוב, וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הַמַּיִם.
המים גם לא נבראו,
לא כתוב, וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַמַּיִם.
 
המים לא נאמרו, לא נעשו גם לא נבראו.
המים ישנם.
המים היו תמיד.
 
איך אפשר להבין זאת?
א. העדר התייחסות להיווצרות המים בסיפור הבריאה בפרק א בבראשית, הינו דוגמא נוספת לרקע המשותף במזרח העתיק לסיפור הבריאה במקרא ולסיפורי בריאה במקורות אחרים. נראה לי שהעדר תיאור בריאת המים יש בו גם ביקורת, אפילו דחייה של סיפור הבריאה הבבלי. [יח]
ב. יש או ידוע לך מענה אחר לשאלה?
אשמח לקרוא.
 
למרות העדר מענה תקף וחד-משמעי,
נברך ונתברך,
שלא יחסרו מַיִם חַיִּים
לכל בני האנוש.
גם לבעלי החיים, גם לצמחים.
 
הבהרות ומראה מקום
א. "כל שיבה אל המקרא שיבה חדשה היא, ואין דומה הקריאה המאה ואחת בספר הספרים לקריאה המאה בו" (יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, תל אביב 1963, עמ' 15).
ב. תלמוד ירושלמי, הוריות, ג.
ג. בראשית א, יא...יב.
ד. בראשית א, ב.
ה. רש"י על אתר.
ו. שפתי חכמים על אתר.
ז. "וַיִּצְמָא מְאֹד וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיֹּאמַר אַתָּה נָתַתָּ בְיַד עַבְדְּךָ אֶת הַתְּשׁוּעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְעַתָּה אָמוּת בַּצָּמָא... וַיִּבְקַע אֱלֹהִים אֶת הַמַּכְתֵּשׁ אֲשֶׁר בַּלֶּחִי וַיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וַיֵּשְׁתְּ וַתָּשָׁב רוּחוֹ וַיֶּחִי" (שופטים טו, יח...יט).
ח. ישעיהו מד, ג...ד.
ט. שמות טו, כג.
י. שמות טו, כד.
יא. שמות כד, כד.
יב. שמות כד, כה.
יג. שמות טו, כז.
יד. תהלים א, ג.
טו. בראשית ו, יז.
טז. בראשית ט, טו.
יז. הצונאמי(tsunami )  הינה תופעת טבע של גלי ים ענקיים המתפרצים בעוצמה רבה אל חוף הים. מקור המושג ביפנית ומשמעותו גלי נמל.
יח. אֶנוּמה אֶלִיש, סיפור הבריאה הבבלי, "בטרם נבראו השמים וכל צבאם והארץ וכל אשר עליה, מילאו את היקום רק תיאַמַת, הים הקדמון, ובן זוגה אַפּסוּ, המים המתוקים, ומימיהם נמהלו זה בזה". (ש. שפרה ויעקוב קליין, בימים הרחוקים ההם, תל אביב 1996, עמ' 9).