כי טוב

בְּצֶלֶם, פרשת בְּרֵאשִׁית, מוטי לקסמן, תשרי, תשע"ח.
 
שבת בראשית השבת, "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ". [א]
האור, היבשה והימים, הצמחייה, בעלי החיים במים וביבשה, גם האדם. נבראו.
לא רק נבראו גם כתוב שטוב שנבראו,
"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב". [ב]
"וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב". [ג]
"וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב". [ד]
"וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב". [ה]
וגולת הכותרת
"וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם". [ו]
זו אינה טעות,
על בריאת הָאוֹר נאמר כִּי טוֹב.
על קריאת היבשה ארץ ומקווה המים ימים נאמר כִּי טוֹב.
על בריאת הצמחייה נאמר כִּי טוֹב.
על בריאת התנינים וכל בעלי החיים במים וביבשה נאמר כִּי טוֹב.
על כל הבריאה נאמר אפילו  טוֹב מְאֹד. [ז]
על האדם שנברא בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, לא נאמר כִּי טוֹב.
התבלבלתי.
יצאתי לרחוב נרעש מאוד, נעתי בדרך לחשיבה ולהרהור.
לא הייתי שקט, דווקא על בחיר היצירה לא נאמר כִּי טוֹב?
העצים שתקו, גם העשבים, גם חתולי הרחוב לא השמיעו קול, היה שקט.
מאוד שקט!
מחשבותיי לא מצאו פתרון.
שקט.
פתאום קולות  גלגלי עגלה כבדה, גם רקיעת סוס עייף פילחו את השקט.
בתחילה חשבתי שאני חולם או הוזה.
אבל הרעש המשונה הלך וגבר.
אינכם מאמינים הא?
סבתי לאחור, מה אני רואה?
ר' טוביה החולב יושב בנחת במרום העגלה.
הייתי המום.
בכל זאת, הנפתי ידי בבקשה לעצור.
טוביה משך חזק במושכות, הסוס והעגלה עם כדי החלב, נעצרו ועמדו.
"מה קרה?" שאל טוביה ממרום מושבו.
עניתי "יש לי בעיה קשה"
"נו" האיץ בי ר' טוביה.
אזרתי אומץ ושאלתי, "תראה על כל הנבראים, על האור, על מקווה המים, על הצמחייה, על בעלי החיים במים, גם על בעלי החיים על פני האדמה, על כל אלה נאמר וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב
על גולת הנבראים, הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם.
על בריאת האדם לא נאמר וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב".
"אוהו, מצאת לך שאלה לא פשוטה ועיון היא צריכה" הרהר בקול ר' טוביה.
שקט.
"אתה בטוח, עיינת היטב?" שאל ר' טוביה ממרום מושבו.
"כן, אתה הרי וודאי יודע זאת, ר' טוביה?", מבטי מופנה מעלה לעזרה
"יודע לא יודע, מותר לחשוב קצת?"
ר' טוביה חושב, שקט.
"רגע, איך אמרת כתוב על בריאת האדם?" שאל ר' טוביה תוך כדי חשיבה..
"הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם". עניתי ללא היסוס.
"איזה יופי, שמעת גולדע "זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם, ממש ביחד", שמח ר' טוביה.
גולדע לא הייתה שם, אבל היא וודאי שמעה את שמחת ר' טוביה שלה.
לאחר הרהור קל מיד המשיך,
"איך אמרת כתוב, 'הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים', נכון שכך כתוב?"
"נכון" אישרתי בציפייה דרוכה.
"נו, כעת זה ברור, הדבר פשוט מאוד, האדם הוא בעל כוח בחירה לכן נאמר בְּצֶלֶם כי צֶלֶם הוא נוטריקון, שלש אותיות בלבד ובהם הנוסחה להיות טוב
צ צריך ל להיות מ מענטש"
"האם זה לא חשוב יותר מסתם להגיד  כִּי טוֹב?
זה ממש מבטיח טוב להרבה זמן 
הבנת את זה מאטעלע?"
לא הספקתי להשיב,
"דיו" קרא ר' טוביה והניף את השוט,
ר' טוביה, הסוס והעגלה נעלמו אי שם ברחוב שלום עליכם...
מקורות
א. בראשית א, א
ב. בראשית א, ד.
ג. בראשית א, י.
ד. בראשית א, יב.
ה. בראשית א, כא.
ו. בראשית א, כז.
ז. "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בראשית א, לא).