שעות של אושר

כל הלילה ליהגו השעונים שלי בכל חדרי הבית.כל שעון וצלילו המיוחד.רק השעון הדיגיטלי,שכיוונתי בו את השעה של יום המחרת,רק הוא שתק.שעונים אינם אוהבים שינוי.הם אוהבים את ההתקדמות הקווית,הקבועה והחד גונית ואילו אני מטלטלת ומסירה אותם מרום החדר,מהבורג שלהם או המסמר,מטלטלת ומזיזה את המחוגים ואז בלולינות מדהימה וניסיונות לא פשוטים,מצליחה להשחיל את הלולאה המוצקה של השעון ,לבורג שלו.ואז הם ממשיכים ללהג כמו אומרים"מה יהיה?"או"אז איך זה יהיה?עד שאני מצליחה להניח את כל השעונים שעון,שעון,בחדרו,ועל הבורג שלו.
כשהתחלתי לעדכן את השעונים,ברובם ניתן היה להזיז את המחוגים רק קדימה,אבל שעון כפרי אחד איפשר לי לעדכן אותו על ידי הזזת המחוגים אחורה.ואז שמעתי במוחי איזה"קליק"והשעון המקיש את הזמן במוחי אף הוא חזר שנים רבות אפילו, לאחור,לזמנים שהעלו חיוך על שפתי.שעות של אושר.
ניזכרתי בשני שעונים מעברי הרחוק.זיכרון שניהם מעלה חיוך על פני.
כבר התעיפתם בודאי מהכתוב הרב.אז על השעונים האלה אספר לכם(אולי,אם יהיה יום יפה ואם ישאר לי עוד החיוך)ביום אחר.אולי אפילו ב"ה מחר.
אז אני מאחלת לכם שהערב לא יהיה לכם ארוך מדי, ואם כן,שתמלאו תכנו במעשים שישמחו את ליבכם.