לא יום...
שיר לארכיון (לבלוג האישי), יופיע גם בבלוג הככלי.
ולא לילה, לא יידע מנוח... חושב
האדם כמו יתוש רוכב על העולם,
מטריד עוקץ, שופך חמתו על היקום.
הוא בהה בתקרה, התגלגל על צידו,
בפעם המי יודע...
אמר לעצמו, 'די לך, לו לפחות ידעת
למה האדם המודרני 'החכם' מתנהג
ככה, כמו מטורף?...
וכבר ביקש להרגיע את עצמו, אמר,
"תנוח דעתך האדם לא אשם,
הגורל אשם"...
"יופי טופי, להפיל האשמה על הגורל.
לידיעתך, הגורל זה אתה, אני, אנחנו
הגורל".
לא בכדי נאמר 'ייקח אדם גורלו בידו'.
"לא פלא שאתה לא מפסיק לספור את
הדקות, השעות. עושה חשבון כמה עוד
נותר?..."
"כל חייך מחפש תשובה לשאלה, למה
האדם מביא הרס על עצמו, בעצמו?
למה האדם לא לוקח אחריות על מעשיו?"
האדם כמו יתוש, עוקץ, מטריד, מכאיב,
לעצמו הוא מכאיב...
נושא גדול ועצום לקחת על עצמך בכתובך זה
אדם לא שולט בגורלו, הוא אינו יודע אותו ,הוא מורד עליו בעל כרחו
אם ידע אדם לקחת גורלו בידו היה מכוון לעולם את מותו, ואז אולי יחיה לתמיד
מאז ומתמיד מתכנן לו הבן אדם והאל צוחק ולמה זה?
כי אינו יודע את גורלו
תסכים עימי כי לו ידע האדם לדעת את גורלו ,היה מציק לעצמו ? מכאיב לעצמו ולסובבים אותו?
אליה וקוץ בה,כמה טוב לחיות בשקט מבלי לעסוק יומית בגורלך,אך הוא עדין קיים ויום אחד תפגשו פנים אל פנים
ב ה צ ל ח ה
Y M I
ymi יקרה. אני חושב. הדבר שאנו קוראים לו "גורל", הוא התוצאה של מעשנו.
כלומר, האדם במעשיו הוא מגיע לאן שהוא מגיע, (להצלחה או לכישלון), הוא קורא לזה, "גורל".
אינני בטוח במאה אחוז, אבל זו התאוריה שלי.
תודה גדולה ymi. שמחתי לקרוא אותה.
ימים טובים ומאירים לך. (פרח).