טולסטוי

בשיא תהילתו הסופר והוגה הדעות טולסטוי החל לתהות לגבי ערכם של החיים ומשמעותם. הוא קנה לעצמו שם כגדול סופרי רוסיה, וכאחד מגדולי הסופרים באירופה. 
בספרו "וידוי" הוא מחפש תשובה למשמעות החיים בטרם מלאו לו חמישים שנים, בתקופה שבה העתירו עליו שבחים וחנופה, שהיה מוקף מכל עבר באושר, הוא מעיד על עצמו שכתב מתוך רדיפת כבוד כדי שיהיה לו כסף ויזכה לתהילה.
כאשר חשב על התהילה שיזכה בה יות רמפושקין, מגוגול, משייקספיר, וממולייר, אז מה? לא יכול היה להשיב דבר, טולסטוי זיהה את האשלייה שבחיים, זה גרם לו לסבל רב. האם יש אמת? האם ישנה מטרה? האם יכול להיות הסבר למשמעות החיים?  הוא התעניין בבודהיזם "קארמה" העיקרון הוא שהסבל הוא בלתי נמנע, מושג זה אינו נחלתו של הבודהיזם הוא רווח בתרבויות רבות.

במיתוסים של יוון העתיקה קראו לזה "גזירת האלים"  דמותו הטרגית של אדיפוס אשר הבין בסוף ימיו שלא יכול היה להתחמק מגורלו לרצוח את אביו ולהתחתן עם אמו.

טולסטוי היה אובד עצות, שקע בדכדוך וחשב מחשבות אובדניות, חיפש ימים כלילות ולא מצא תשובה, כל אלו שחיפשו בידע האנושי לא מצאו דבר כמוני.ישנן סתירות בלתי פוסקות בין הוגה אחד למשנהו ובין אותו הוגה לבין עצמו, בפתרון על שאלת החיים ומשמעותם.
אם תרצה לדעת את חוקי האור את חוקי התרכובות הכימיות על שאלות כאלו ישנן תשובות מדוייקות.
בשנת 1880 החל טולסטוי להפנות עורף לספרות היפה שכתב והתמקד במאמרי מוסר וחוכמה, בשנים מאוחרות יותר החל להתכתב עם אישים ביניהם מהטמה גנדי.

הוא המשיך להתלבט ולהתחבט התבונן אל תוך מחשבותיו בהמשך הבין שלא ימצא תשובה, בהמשך דרכו באמצעות שימוש בדרך חשיבה תבונית, אומץ לא היה לו כדי להתאבד.
הגיע למסקנה שהאמונה היא כח החיים אי אפשר לחיות בלי האמונה, עד אז לא היה איש מאמין, הוא הרגיש שגילה משהו גדול ומסתורי שנבע מתוך ליבו, הוא זנח את חוג הסופרים שנמנה עליו, שלתפיסתו חי בהווייה אשלייתית.
ככל שהמשיך לחקור את מסתורי האמונה, נמשך אל הבודהיזם רעיון ה"קארמה" שסבל גופני הוא הכרחי  לחייהם של בני האדם, פעולות המכוונות לחיסול הסיבות לסבל המשגים היא המלאכה המשמחת היחידה  והיא מעניקה לאדם את הטוב שבו גלומים חייו.

בשנת 1910 עזב טולסטוי את אשתו וביתו והמתין לבדו למוות בתחנת רכבת נידחת ברוסיה.