1950 (חלק שני)

כפי שאמרנו, בשנת 1950 לא קרה הרבה, וזה כולל גם את תחום הלהיטים. לי זו הייתה שנה מאוד משמעותית, כי זו השנה הראשונה שאני זוכר ממנה שהקשבתי לרדיו. כילד בן חמש אני זוכר הרבה - אני זוכר איך ישבתי מתחת לרדיו, שהיה על מדף גבוה, והקשבתי למוזיקה. אינני זוכר לאילו תחנות הקשיבו ההורים שלי; לא היו הרבה, והיו רק בגלים בינוניים (היום AM), כי בגלים הקצרים היו הרבה צפצופים ובארוכים סתם רעש. מה שברור לי שכבוגרי הצבא הבריטי הורי היו מתורגלים להקשיב למוזיקה, לג'ז וללהיטים, אבל ג'ז לא היה אז במזרח התיכון, ונשארו הלהיטים.

ההורים שלי הקשיבו כמובן למוזיקה הלבנה; על מוזיקה שחורה אף אחד לא ידע. בתרבות הבריטית לא היו עדיין מצעדי פזמונים, שהחלו רק ב-1954. המוזיקה בבריטניה הייתה ברובה מוזיקה אמריקנית, או גירסאות כיסוי של מוזקה כזו שביצעו זמרים בריטיים. אפילו ורה לין, זמרת המלחמה הבריטית, עברה לארה"ב והקליטה שם את שיריה, למשל "אנו שוב ניפגש" (לא השיר העברי בשם דומה).

מוזיקת הפופ האמריקאים לא השתנתה בפתח שנת 1950. אם נסתכל בטבלת הלהיטים שהתפרסמה במגזין Cashbox ביום שבת 7.1.1950, נראה כי בראש המצעד עומד "אני יכולה לחלום, לא כך?" של האחיות אנדריוס, שיר טין פאן אלי אופייני. השני הוא "שיירת הפרדות" (שוב לא להתבלבל עם "שיירת הרוכבים" שלנו), מערבון בארבעה ביצועים שונים. השלישי שיר לחג המולד, הרביעי פולקה נחמדה של מרגרט וויטינג וגורדון מקגרי, והחמישי "אל תבכה ג'ו, תן לה ללכת" של גורדון ג'ניקס, שוב טין פאן אלי.

לתשומת ליבכם: כדי להגיע לטבלה, צריך ללחוץ על צלמית התקליט שכתוב עליה "1950", וללחוץ על הקישור "January 7". למתקשים, אני מצרף את הטבלה כקובץ מצורף.

מה לא ראינו בפסגת המצעד? ראינו מערבון, שני שירי טין פאן אלי, שיר חג המולד ופולקה. לא ראינו מוזיקה שחורה כלל. הכי קרוב לזה הוא הרגטיים שבמקום ה-13, שיר משנת 1917(!) שחודש אחרי ארבעים שנה. ואני מדגיש את זה כי בקרוב התמונה תשתנה.

מתחת לפני השטח קרו דברים. סאם פיליפס, שיוטיוב סיפק לי, באדיבותו, סירטון דוקומנטרי על חייו, פתח ב-1950 אולפן הקלטות בממפיס, טנסי. הקשבתי בקשב רב, ובין השאר פיליפס מספר שהקליט בכלא לשחורים בממפיס אסיר שחיבר את "רק הולך בגשם". הביצוע הזה, משנת 1956, בסיגנון R&B, היה מאוד אהוב עלי בזמנו, אבל מאוד מאלף לשמוע את המקור, אי שם בתוך הסירטון.