1950 (חלק ראשון)
אז מה קרה בשנת 1950? הרבה ולא כלום. על הצד המוזיקלי נדבר בפוסט הבא, וכאן נדבר על הצד החברתי בארצות הברית.
נתחיל בצד החיובי: לאחר חמש שנים מתום מלחמת העולם השניה, ארצות הברית התמלאה בתינוקות (בייבי בומרס), ולא רק ארצות הברית - בכל המדינות שבצד המנצח (בעלות הברית) הגברים חזרו הביתה והילודה פרחה. גם אני, בן להורים שהתחתנו בסוף שרותם בצבא הבריטי, גאה להיות מראשוני דור זה.
הכלכלה האמריקנית פרחה. תוכנית מרשל, הסיוע האמריקני למדינות שנפגעו, גרמה להגברת היצור, בתוספת למרוץ החימוש שלא פסק מאז פרוץ המלחמה. המשפחות לא התענינו בפוליטיקה אלא בשיפור תנאי חייהם. חזונו של פרס "מכונית לכל פועל" התגשם כבר שם, ובשל רמת המינוע הגבוהה וההכנסה הגבוהה של המשפחות נבנו פרברי מגורים, מרכזי קניות מחוץ לערים, ובתי ספר פרבריים. הסרט "מרד הנעורים" מתאר את ההשלכות השליליות של השינוי, חמש שנים לאחר מכן. צריך לזכור שרק המעמד הבינוני הלבן נהנה מהשפע הזה, אבל זה היה הרוב. הסרט "צימוק בשמש" מראה כמה היה קשה למשפחה שחורה, אפילו מהמעמד הבינוני העליון, להתקבל לחברה זו.
הייתה זו תקופת שלום. אמנם היו האיום הסובייטי והמלחמה הקרה, הפחד ממתקפה גרעינית, הפחד מחוצנים, ועוד כל מיני פחדים, אבל לא היה איום של ממש. ואמנם התחילה מלחמת קוריאה, אבל בשלב זה היא הייתה עוד מלחמה רחוקה באסיה, שלאחר הנצחון הגדול על מעצמות הציר היה ברור שהגנרל מקארתור הגדול ימחוק אותה בעודה באיבה, ואף אחד לא חשב שהיא תהפוך לעימות של ממש.
ועוד נזכיר את האקססוריס: הטלוויזיה, שהומצאה עוד לפני המלחמה, נכנסה רק כעת לשימוש, ובשל המצב הכלכלי הטוב היא מצאה את מקומה בכל בית (לבן). השחורים היו צריכים לראות אותה בבתי קפה. בשל המצב הכלכלי הטוב, המשפחות התקיימו היטב ממשכורת אחת, והאשה נשארה לבדה בבית, ועיסוקה היה בקניות, בטיפול בילדים וכדומה. היו הרבה סוכנים נוסעים שעברו בין הבתים ומכרו מקררים חשמליים, מכונות כביסה, שואבי אבק ומכשירים שונים אחרים, וכן כלי בית וציוד אחר. היו, מן הסתם, סיפורים רבים על רומנים (היום זה נקרא סטוץ) בין סוכנים נוסעים ובין הנשים המשועממות שנאלצו להשאר בבית. אבל, כפי שאמרנו, האפקט על המוזיקה היה רק כשהילדים גדלו קצת יותר; לא הדור שלי, אבל ה"גדולים", הילדים שנולדו חמש עד עשר שנים קודם.
אתם מכירים את יוטיוב: כשהוא מגלה שאתם מתענינים בנושא מסויים, הוא שולח אליכם סרטים על אותו נושא. אז היום קיבלתי סרט תעמולה ממשלתי אמריקני מתחילת שנות החמישים שבא להראות כמה חשובה האישה ואיזה תועלת היא מביאה למשפחה. מי שלא מבין אנגלית, לא צריך להקשיב, אפשר רק לראות את השפע; ומי שגדל בארץ (או בבריטניה) בתנאי הצנע, יכול רק להתפוצץ מקנאה. מספיק רק להסתכל על הסופרמרקט המלא מכל טוב ולהיזכר איך הלכנו למשרד הקיצוב לקבל תלושים ואחר כך הלכנו לקצב לקבל מנה עלובה של בשר שפונדרה (מלא שומן), שאמורה להספיק לכל החודש.