ורדינה (רוזה ) שלונסקי

היא היתה ברוכת כשרון, פסנתרנית ומלחינה שציירה ועסקה גם בכתיבת שירים.

נולדה ב-1905 באוקראינה  למשפחה ציונית משכילה ואמידה, אביה טוביה חסיד חב"ד כנר חובב, אימה היתה זמרת חובבת.

ורדינה נחשבה לילדת פלא,החלה לנגן בפסנתר בגיל 5, כאשר מלאו לה 18 ה משפחה עלתה לארץ, היא נשארה באירופה כדי להתפתח במוזיקה ובהלחנה. 

ןרדינה ואחותה גרו בברלין, הכירו שני אחים ילידי רוסיה ונישאו להם. כעבור זמןל קצר שתיהן התגרשו מהם..
שלונסקי ביקרה  את הוריה בארץ בשנות ה-30  שהתה תקופה ממושכת בישראל. בזמן מלחמת העולם השניה ברחה ללונ דון לפרנסתה עבדה כתופרת ב"מרקס אנד ספנסר" ובערבים כפסנתרנית בבית קפה בככר פיקדילי.

בשנת 1944 החליטה להשתקע בישראל, אך לאכזבתה לא הצליחה להשתלב בחיים המוזיקליים המקומיים, יצירותיה לא בוצעו כאן. אחיה המשורר אברהם שלונסקי דמות ידועה אשר התערתה בחברה הישראלית ואילו היא כאן הרגישה נטע זר. בנפשה נשארה אירופאית, שמרה על קשרים הדוקים עם אמנים שנמנו עם האוונ גרד הצרפתי, וקרוב ל-40 שנה  כתבה בעברית על יוצרים שפגשה, באופן אישי.

דיברה רוסית, התבדחה בצרפתית, התכתבה באנגלית וגרמנית.היא לא התחברה לנסיון לשקף ישראליות.במוזיקה זה הזיק לפופולאריות שלה.  

ב-1948 זיכתה אותה רביעיית המיתרים שלה בפרס "ברטוק" ההונגרי, כתב עליה ד"ר אמיל פוירשטיין האשה הגאונית איננה אלא גבר.
היא חיפשה את הקול הייחודי לה לא רק כוורדינה המלחינה אלא כוורדינה  המלחינה       שחיה בפלסטינה. היא הלחינה למעלה מ-100 שירים של משוררים שונים ביניהם אחיה אברהם.

ב-1973 כאשר היתה בת 68 זכתה בפרס אקו"ם ןב_1984 זכתה בפרס על מפעל חיים.

היא לא השתלבה במימסד המוזיקלי, לא לפני הקמת המדינה וגם לא לאחר מכן. יצירותיה בוצעו באיחור של עשרות שנים, משרות מכובדות ומכניסות לא הוצעו לה, התפףרנסה בעיקר כמורה לפסנתר

אאוטסיידרית היתה ונשארה כזו, ב-1990 מתה ערירית ועניה.
 היתה חלוצה של האוואנגרד כאן.

כמה שמעו עליה אם בכלל.