האמנות הפלסטית והאמנות המוזיקלית
האמנות יכולה לנבוע מכמה דברים, התפתחות החברה, ועידן רוח הזמן מביא לא רק את התפתחות הבלכלה ןהפוליטיקה אלאט גם את התרבות.
תרבות הי תוצר של חברה ושל עידן היסטיורי אם החברה משתנה גם התרבות תשתנה.עידן הנאורות כל עידן יש לו את רוח הזמן, יש גם את כל הצפת ההישגים אמנותי, דתי כלכלי, מציגים את כל ההישגים על גובה הזמן.
האם יש לנו קריטריונים האם שיינברג היה מתקדם יותר מבאך? הכל מתקדם גם המוזיקה, ואיך זה מתקדם? הוא מפיק יצירות הרמוניות, יש לנו רוח של זמן.
כאשרא מגיעים לרוויה או מבוי סתום, לרגע מסויים צריך לבוא דבר חדש, האם האמנות על פי הקידמה מבינה שאי אפשר להמשיך ככה צריך לבוא משהו חדש.
יכולות להיות אומנויות גדולות בז'אנר האומנותי גם כאשר הוא ישן, אם מיצינו את הישן יש כורח היסטורי שיכול לבוא לעולם.
לבטהובן יש תשע סימפוניות והוא לעולם לא חוזר על סימפוניה קודמת.
האימפרסיוניזם הצרפתי מחולל פריעת צורה נקבע על אפקטים של אור כמו אצל מונמה ורנואר או אצל גדה רקדניות הבלט, כולם בודקים את האור עם שחר, ומשנים זאת לעונות השנה, הציור מייצג דבר אחר, סוג המשבר האם אני יכול לייצג זאת או אני צריך לנטוש זאת, כחיקוי לטבע מחקה את המציאות, מיצינו כבר הכל, ההבדל המוזיקה נכנעת, הציור שואל האם אני יכול לייצג זאת?
מה שקורה בתחום המוזיקה קורה גם בציור, מהפכה רדיקלית סטרווינסקי בתחום המוזיקה ופיקאסו בתחום הציור, לדבר על פיקאסו זה אףבמצח, מסדר את האנטומיה הייחודית, אמנות קלאסית פיגורטיבית, כעבור כמה שנים נוטש את התחום הזה, אי אפשר להמשיך לא בגלל חוסר כשרון האיש הוא גאון, בהדרגה חושב שוב על הפיגורטיבי, התקופה הכחולה, שאריות של בגדים עם צבע העור של הזוג החשוף בצבע אחד,.
התקופה הבאה היא התקופהע הוורודה צבעוניות חמה גוונים חמים, הוא בוחן את המרחב של המבע האדום כתום מבקש לייצר משהו שאיננו רדיקלי מלחמת הפרים עידן הוורוד, הפטליות רצתה לעבר הוורוד. מהרדיקליות חוזר לפיגורטיבי הדמות היא דמות סימבולית נראה איך הוא שובר את הרדיקלי אך אינו נוטש את הפיגורטיבי.
נקודת השבר "העלמות מאביניון" מנסה לשמר את היופי והכיעור של הדמות באופן מציאותי, אסתטיקה חדשה לוקח את הדמויות ןשןבר את המימד הפיגורטיבי בכמה רמות יותר גיאומטרי ולא עיצוב חי, מעבר מתרבות אחת לאחרת, פיקאסו עובר לקוביזם, להרכיב דמויות אנושיות באמצעים קוביסטיים, מגמת הקוביזם לייצג את הדמות באופן דו מימדי.
הקוביזם היה אחד הזרמים המהפכניים באותה תקופה. גרניקה העיירה בספרד (העיירה שנכחדה) הפך להיות הסמ ל הייצוגי והמזעזע בתקופת המלחמה, רואים סוס ישיש רואים את הכאוס שאף דמות אינה קיימת כשלם רק חלקים של הדמות, יש יסודות של הפשטה ברורים תמונה אדירת מימדים שהפכה להיות סמל למלחמה ותוצאותיה.
ב-120 יש בו דינמיקה של דבר מדוייק לבין דברים מופשטים ישנן דינמיקות של ההדגשים.
לסיכום, המהפכה ב-120 בתחום האמנות מראה הגבלות מסויימוןת מצד אטחד מהפיכהנ היסטורית , אי אפשר להמשיך אחרי מלחמת העולם הראשונ לצייר נוף תמים.
אמנות פלסטית ייצוגית, איך אני יכול להיפרע מהייצוגי, לוקח את האלמנטים ומפרקר אותם כמו פיקאסו, ייצוג קוביסטי עובר לסמלים צורניים.