חג האילנות.
חברים יקרים, שיר לט"ו בשבט.
ממשתלה ירוקה, שתיל
תות קטן, קניתי.
מטבור העציץ, גבעול דקיק
עלה.
שני עלים ירוקים...
שניים לא יותר...
בהנץ עלעל שלישי,
גומה קטנה בגינה
כריתי.
ובין העציץ לאדמה,
תפילה חרישית לחשתי,
'גדל תותי הרך, פרוש
כפיך מלא שמים'.
מניין שנים חלף,
לידיים טובות, ביתי עבר.
דור חלף.
אני פוסע על פני מדרכת
ליד בית שהיה פעם ביתי,
מעבר לגדר ירוקה,
גזע רם ניצב. צל גדול סוכך
עלי.
'כן, זוכר, שתילי הרך
אותו נטעו ידיי'.
צמרתו מילאה שמים...
בין עפאיו זימרת ציפורים
נשמעת...
'שלום ילדי', לחשו שפתיי.
'התזכור תפילתי'.
חיים היקר, ביתנו השני, (אותו גם בניתי), צמוד לביתנו הראשון,
מעבר לגדר הירוקה החוצצת בינינו, צילו של עץ התות, מסוכך על ביתנו גם.
כך שדבר לא אבד (חיוך).
תודה חיים, תגובתך הטובה לשיר.
שירי הוא שירתו של הטבע בתוכו אנו חיים.
תודה מירה היקרה, תגובתך היפה והמעודדת.
בריאות ונועם.
ט"ו בשבט. חג האילנות מאיר ומהנה.
כן, השתיל הרך צמח ורחב. צמרתו משכן לציפורים. גם ניזונות מפריו המתוק.
תודה גבי. חג ט"ו בשבט מתוק ומהנה. (חיוך).
נעים לראות סביבה ירוקה. עושה טוב על הלב.
תודה, חיים. בריאות ונחת. שבוע טוב - חג שמח.