שלג.
(לארכיוני כאן)
אופק רחוק.
לעת ליל, עת אניח ראשי
על הכר, מדלג על פני
השנים, חוזר אל ימי התום,
ואת איתי.
בת שש עשרה, נותרת.
זוהרת. שמש בשערך.
ואני מפליג בשנים.
עוצם עיניי, טובע באגמי
עינייך. נושם אותך.
צווארך הלבן כר לשפתיי.
דרכים נפרדות. דמעה
ירדה על לחי.
אייך בת.
הקמלו פנינו מאז.
הזרקה שיבה בשערך.
סתיו עכשיו.
קורא לך, שובי המיסי
השלג שהותרת בלבבי.
לב אישה אוהבת
זיקפי גווך אהובה
כי לא נָס לחייך
הָלִיכָתֶך בָת מֶלֶך
תִצְעָדִי.
לעת ערב, אסיראדרתך
להזין יפה...
לקריאת הפוסט
לבד.
העזר כנדי נפטרה. אין עוד מלצפות (נפטרה לפני שבוע)
לקריאת הפוסט
עדיין כאן
הגשמיות אוכלת בכל פה.
יותר מדיי אפור, אךלא
אתןלגשמיות לקלקל לי
את אווירת החג,שהרי
ראשהשנהתשפ'דהיום,
מעבר...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
שלג.
גחלת האהבה והרומנטיקה, דולקת, מאירה בכל גיל.
תודה חיים, קראת ואהבת. (חיוך).
השימוש בשלג כמטאפורה להגדרת מיעוט הרגישות עקב ניסיון החיים שנצבר יפה ומרשים מאוד.
קורא לך, שובי המיסי
השלג שהותרת בלבבי.
מרגש מאוד נדב
מאחלת רק טוב לך וליקירים לך
פרוש מעניין נתת ל'שלג בלבבי', חיים. ("השימוש בשלג כמטאפורה להגדרת מיעוט הרגישות").
ודאי ישנם פרושים נוספים ל'שלג בלבבי', שהקורא יתחבר אליו.
'שלג' יכול להתפרש, כאב... געגועים לאהובה... אכזבה...
הפרוש אליו כיוונתי מטאפורית, 'שלג'- כאב הרובץ על לב.
תודה חיים. תגובתך הטובה. שבוע מהנה לך. (חיוך).
שיר אהבה רגיש, רווי געגועים לתום ולמתיקות של הימים ההם שכל אחד משאיר מאחור.
תודה גילה יקרה, התייחסותך ל'שלג בלבבי'. (פרח).
(הערונת: " - "הזרקה שיבה בשערך" - אתה שואל. לפיכך נראה לי מתאים יותר לשאול "הקמלו פנייך מאז" (ולא "פנינו", ועוד דבר קטן - השלב יימס בעקבות בוא האביב, לא הסתיו...,)
שתי השורות, /"הקמלו פנינו מאז/, הזרקה שיבה בשערך"/.
לדעתי מתאימות.
השורה אחרונה / "להמיס את השלג שהותרת בלבבי"/
משפט מטפורי, מבטא כאב. לא קשור לעונות השנה.
תודה גדולה מירה היקרה, דעתך הטובה, (פרח).
.
כן, נעמה. יפה כתבת: /היד רשמה מה שהלב מרגיש.
/המחשבות הקושרות עבר ענוג עם הווה רווי געגועים/.
תודה נעמה היקרה, תגובתך המאירה. (פרח).