יוצא לדרך.
(שיר לארכיון)
ינואר. פברואר. מרץ.
חודשים חולפים מהר,
וכבר יולי...
חלפה שנה מאז ההמראה
האחרונה.
שקט לי בפנים. אדיש לרגע,
לשעה, למחר...
יוצא שוב לגעת בשחקים.
מבעד האשנב המפריד בין
חוץ טהור לפנים אנושי צפוף,
כנף ברזל, חותכת שמים.
תוהה על חיידק הנדודים
הטבוע בנפשי, לנדוד,
לנדוד, כמו 'היהודי הנודד',
ממריא לארצות נכר.
מנגינה של שיר מתנגנת לי
בראש, לא מרפה -
"שיר שחלמתי על פראג".
כן, לפראג אני טס. הלא
יהודי נודד אני. אך תמיד
חוזר, חוזר...
לב אישה אוהבת
זיקפי גווך אהובה
כי לא נָס לחייך
הָלִיכָתֶך בָת מֶלֶך
תִצְעָדִי.
לעת ערב, אסיראדרתך
להזין יפה...
לקריאת הפוסט
לבד.
העזר כנדי נפטרה. אין עוד מלצפות (נפטרה לפני שבוע)
לקריאת הפוסט
עדיין כאן
הגשמיות אוכלת בכל פה.
יותר מדיי אפור, אךלא
אתןלגשמיות לקלקל לי
את אווירת החג,שהרי
ראשהשנהתשפ'דהיום,
מעבר...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
חוזר
אכן נדב, לא משנה לאן תטוס
תמיד חוזרים הביתה,
כי אין כמו בית
שיהיה יום טוב לך וליקירים לך
כמו נדידת הציפורים. בני האדם נודדים מחפשים את האושר
הבלתי מושג...
נכון גילה, בית הוא עוגן הקושר את האדם לנחלתו.
תודה גילה, בריאות ונחת. (פרח).