מחכה למחר.
מחכה למחר. (לארכיון)
"למה?"
'כי היום כבר נגמר, הגם
שמעט ממנו אפל נותר.
מחר שעון השמש ייעצר.
אשיל מעלי כסות האדם,
אצמיח כנפיים, אהיה
ציפור.
אעוף מעל האברסט.
מעל החומה הסינית...
מעל יערות הגשם...
מעל ארצות החום... הקור...
'אתה שואל איזו מין ציפור,
אהיה?
שאלה קשה, נוקבת'.
יש בי צד נצי, התאוו לטרוף
כל הנקרה בדרכו...
וצד יוני, חומל, סולח, מעניק...
ובין נץ ליונה נפשי נשרפת.
(יונה - פסל קינטי, נע ברוח)
לב אישה אוהבת
זיקפי גווך אהובה
כי לא נָס לחייך
הָלִיכָתֶך בָת מֶלֶך
תִצְעָדִי.
לעת ערב, אסיראדרתך
להזין יפה...
לקריאת הפוסט
לבד.
העזר כנדי נפטרה. אין עוד מלצפות (נפטרה לפני שבוע)
לקריאת הפוסט
עדיין כאן
הגשמיות אוכלת בכל פה.
יותר מדיי אפור, אךלא
אתןלגשמיות לקלקל לי
את אווירת החג,שהרי
ראשהשנהתשפ'דהיום,
מעבר...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
היום אנחנו מחייכים כשמדמיינים אדם עף. אך בבוא היום.
אומנם הוא לא יצמיח כנפיים בשר ודם, אולם באמצעים טכנולוגים עתידיים,
עוד יעוף.
תודה חיים, תגובתך לשיר.
בריאות ונחת. שבת שלום. (חיוך).
"להמריא על כנפי הדימיון תמיד אפשרי ":)
הדימיון מתקשר עם המחר, (העתיד). (העיניים נשואות תמיד קדימה).
תודה מירה. שבוע טוב. (חיוך).
"'אתה שואל איזו מין ציפור, אהיה?
/שאלה קשה, נוקבת'".
תודה גבי ידידי, התייחסותך לשיר.
בריאות ונחת. (חיוך).
אעוף מעל האברסט.
מעל החומה הסינית...
מעל יערות הגשם...
מעל ארצות החום... הקור...
היום נדב גם אנשים מרחפים, עם הרחפן שלהם(אם קראתי לזה נכון)
ובסופו של יום, הרגליים נטועות , על הקרקע
שיהיה רק טוב לך וליקירים לך
כתבת: ("היום נדב גם אנשים מרחפים, עם הרחפן שלהם(אם קראתי לזה נכון").
שנים רבות שירתתי בצנחנים (צברתי בין 80 ל90 צניחות. לא מתרברב).
חוויתי המון רחיפות. מהן קשות ומסוכנות. אולי בהשראתן, מזכיר בכתיבתי
אודות מעופי ציפור למיניהם (חיוך).
תודה גילה. התייחסותך המאירה ל'מחכה למחר'.