ילדי הפרחים

פסטיבל וודסטוק סימל את שיא התרבות של ילדי הפרחים, בשנת 1969, 400.000 איש, שלושה ימים, מאז חלפו חמישים שנה, בני העשרים אז בני שבעים פלוס היום.
מיואשים מדור ההורים שלא הבין אותם, מלאי תקווה ואמונה, הם היו תמימים, גם הקיצוניים שביניהם נבלעו במכונת הזמן. היו מרוכזים בתשוקותיהם וברגשותיהם, רצו הם שלום אהבה ומין חופשי.
בשנות ה-60 ארצות הברית היתה שקועה בבוץ הויטנמי, מלחמה עקרה שגבתה קורבנות רבים, רבים מהצעירים התנגדו למלחמה אבודה זו.
רביםן מהם חיפשו משמעות חדשה שתהיה מנותקת משגשוג כלכלי, חיפשו תכנים אחרים כמו נהנתנות ומיסטיקה שיבה לטבע ולפשטות. כחלק מהתרבות החלו לצוץ זמרי רוק שגידלו שיער, עישנו מריחואנה, התנסו ב-אל.אס.די. ומשכו אחריהם המוני צעירים אשר העריצו את המוזיקה ואת העקרונות המהפכניים.
הם כונו ילדי הפרחים בשל סלידתם מהרס הטבע על ידי בני האדם.הם קרו לעולם לחדול מן המלחמות הזורעות הרס בעולם, ולהחליפם בתרבות של מוזיקה וסמים. טענו שהמריחואנה משרה אופוריה ושלוה, מראה להם כמה ה עולם יפה, ומעוררת שמחה ואהבה.
אלו היו צעירים מכל הדתות והגזעים בארצות הברית, הבולטים ביניהם בוב דילן, ג'ון לנון, ג'ימי הנדריקרס, ג'ורג' הריסון ועוד.
פעילותם הגיעה לשיא בפסטיבל וודסטוק ב-1969היתה מוזיקה בכיכובם של רבים מכוכבי הפו"פ, הם עישנו מריחואנה, שחו בעירום באגם ליד ההופעה, לעיני מצלמות הטלוויזיה, עשו אהבה עירומים בפרהסיה, השילו מעליהם את הבושה, האם בכלל היתה?
הם חדרו וחילחלו אל תושבי ארצות הברית ואל העולם המערבי, היו הם נגד תפישת העולם הדתי שמרני, תפישתם היתה אוניברסליתו התייחסה לכל, חברתית, תרבותית, פוליטית וכלכלית,יחס לטבע ולבעלי החיים, אהבה לכל יצורי העולם.
בהדרגה החלה להתפוגג בשנות ה-70 אך רעיונותיה לא נעלמו כלל. בשנות ה-80 הפכו לחלק מתרבות הצריכה המטריאליסטית, עדיין חלק קטן הנמצא בשוליים בארצות הברית נותר.
מאמצים הם את הערכים מתנגדים לגילויי אלימות, נמנעים מאכילת בשר ומפגיעה בבעלי חיים, מסרבים לשרת בצבא, מגלים סובלנות כלפי השונה, סיסמתם עשה אהבה ולא מלחמה.
יש האומרים שהיה טוב יותר בשנות ה-60 ולא רק בגלל הפתיחות המינית, הערכים הבולטים לא לפגוע בחסרי ישע, די למלחמות, ולאי השוויון, ייצרו תרבות נגד הבורגנות והקפיטליזם.