מריונטה
יש לי בגדים קצרים
אני מורקדת בחוטים סמויים
חיוך מצוייר על פני
מישהו מדבר בקולי
מילים לא לי.
בלילה שמים אותי בקופסה
ומכבים את האור.
כשכולם ישנים
אני יוצאת מן הקופסה
לובשת שמלה ארוכה
מרובת שסעים
צובעת עפעפי בכחול
ושפתי בשחור
שולפת טפריי מנדנם
ועל עקבי סטילטו
מתגנבת אל הסימטאות
לשחר לטרף.
אתגר סיפור ילדות - המסע שנסע בלעדיי
ילדים קטנים יושבים ברכבת, לא יודעים למה, נוסעים - לא יודעים לאן. ואני ביניהם,מוחים עיניהם הזולגות בשרוול חולצתם ומביטים בתמיהה במטפלות המלוות אותם ובחבריהם למסע,שגם אפיהם אדומים מבכי. הורים...
לקריאת הפוסט
השדים שלו והשדים שלה
השדים שלו
פגשו את השדים שלה,
נלפתו גוף אל גוף
ושפה אל שפה
בחיבוק עז
אוהב - חונק
כמו מתגוששים בזירה מרופדת
סדיני משי וכריות קטיפה.
לשונות אש נשלפו
ליחכו כל חלקה
ולא מצאושפה...
לקריאת הפוסט
יונים
יונים הומיות
כמו בשירים
מחרבנות לי על הכביסה
אני מגרשת אותן במטאטא,
אין לי זמן לשירים עכשיו...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
ואז מתחולל בה שינוי היא מתעוררת כשכולם ישנים, יוצאת מהקופסה והופכת לדמות עצמאית היוצאת לטרף
כמה יפה התאור של המריונטה שהופכת מדמות נישלטת לדמות עצמאית שלטת
הבובה שיש לה חוטים.
היא יוצאת לחופש והופכת,
לדמות פעילה ותוססת חופשית ,
ללא מי שישיח ויחקה את קולה
ויתן לה תנועה בתזוזת החוטים.
מטמורפוזה.