מעשה בגליל של נייר-טואלט
ועכשיו- לא ברצינות.
בבית הספר שבו לימדתי, אחד התלמידים השליך גליל-נייר לתוך האסלה ונוצרה סתימה והצפה. המנהלת, שהיתה במקרה גם מורה לתושב"ע, נכנסה לכתה סוערת וקוצפת. ואני ניסיתי ,ביני לביני, לדמיין נאום תוכחה ומוסר בלשון חז"ל :
מה עושה גליל נייר שלם בלועו של כסא בית-הכבוד? שנו רבנן: פיסת נייר שבאה על שימושה אחת דינה - להיזרק אחר כבוד ולהישטף במים. לא כן גליל שלם, צח וטהור שלא חטא ושאינו יודע בין ימינו ובין שמאלו - עליו יש לרחם. אוי לעם שישבניו רואים את הנעשה ואין פוצה פה ומצפצף.
וכדי לסבר את האוזן אספר לכם אגדה : מעשה בגליל נייר שיצא מתחת למכבש והוא לבן כשלג, עמד וחשב מהי דרך טובה שיבור לו נייר ויעשה את הטוב בעיני אלוקים ואנשים , שמא אהיה נייר שכותבים עליו ספרים ? אלא מאי -ספרים יש הרבה. או שמא אלך ואעזור לבני-האדם שבני-חלוף הם, עלובים ומסכנים, שנזקקים לנקביהם מפקידה לפקידה מחמת צוק העיתים, ואין עוזר להם לקנח על המוגמר. אמר ועשה : הלך ומסר עצמו על קידוש ה... בא ילד קונדס שאין מורא שמים עליו, וזרק את הגליל לתוך כסא-הכבוד ואין רואה ואין מרחם.
יצאה בת-קול משמים ואמרה : על הנייר הזה בוכים בכל שבעת הרקיעים, שלא נסתייע בעדו לקיים מצווה. יצאה פיסת יד ומשתה את הגליל המסכן ממקום גלותו והביאתהו השמימה ומאז הוא משמש לפני כסא-כבודו יתברך.
ומכאן, תלמידים, אתם למדים שמי שיעז לסתום את הביוב אחת דינו : להביא את ההורים, לשלם עבור הנזק ולהשתמש מעתה ואילך בידיים בלבד.
אולם בעני זה מעט זילות הדת ואזכרת שם האלוהים לשוא .
איני איש דתי אולם זה קצת חרה לי
אבל זה בהחלט מספיק לי,
תודה
תודה על תגובתך
זו כמובן לא היתה הכוונה.
אבי היה ירא שמים למהדרין, אבל הוא גם אהב להתבדח, ושני הדברים גרו אצלו בכפיפה אחת ואני ירשתי זאת ממנו.
תודה על תגובתך