מי היה בר-כוכבא

בר כוכבא – האיש ומנהיג המרד
האם אכן ראו בו בני זמנו את המלך-המשיח, או שמא ראו בו רק מנהיג לאומי ארצי  אשר ישחרר את יהודה מעול רומי?
א, אופנהיימר אומר על דמותו של בר כוכבא[1], כי לדעתו המקום שתפס בר-כוכבא בתודעת העם היה הרבה מעבר למנהיג צבאי גרידא, או מנהל חיי האומה. התואר "נשיא" שניתן לו הוא התואר של מלך, וליתר דיוק של מלך המשיח, התלמוד מדבר על "מלכות בן כוזיבא"      ( ..."ומלכות בן כוזיבא שתי שנים ומחצה" תלמוד בבלי מסכת סנהדרין צז, ב )  ועל מטבעות המרד[2] והאיגרות מופיע התואר "נשיא."[3]
הכריזמה שלו מוסברת בכך שחלש על כל תחומי החיים, גם הדתיים. האיגרות מפרטות כיצד היה דואג לקיום מצוות השבת, השמיטה וסוכות. נביא כמה דוגמאות: "שמעון בן כוסבא, ליהונתן בר בעין, ולמסבלה בר שמעון: תשלחו לי את אלעזר בר חטה מיד, לפני שבת..." [4]
"שמעון ליהודה בר מנשה לקרית ערביה. שלחתי לך שני חמורים שתשלח עמהם, שני אנשים אצל יהונתן בר בעין, ואצל מסבלה, כדי שיעמדו וישלחו למחנה אליך לולבים ואתרוגים. ואתה שלח אחרים מאצלך ויביאו לך הדסים וערבות, והתקן אותם."
"בעשרים לשבט שנת שתיים לגאולת ישראל, ע"י שמעון בן כוסבא נשיא ישראל, במחנה שיושב בהרודיס, יהודה בן רבא אמר להלל בן גריס: אני מרצוני חכרתי ממך היום את העפר (קרקע) שהוא שלי בחכרתי בעיר נחש, שחכרת משמעון נשיא ישראל. את העפר הזה חכרתי מן היום עד סוף ערב השמיטה, שהם שנים שלמות, שנות מכס חמש. את דמי החכירה אמדוד לך בהרודיס בחטים יפות ונקיות, שלושה כורים ולתך" (התרגום עפ" "כתובות מספרות" עמ' 196).אנו רואים כי בר-כוכבא היה מעורב בכל, והסגנון מעיד על תקיפותו.
אמנם תלמיד חכם הוא לא היה, והנהגת העם עד למרד הייתה מסורה בידי חכמים, אך הוא היה מנהיג טוטאלי, תקיף שלא היסס להעניש את העומדים בדרכו וגם אם היו חכמים[5]. כמו-כן הייתה לו את תמיכת מנהיג הדור ר' עקיבא. סביב כוחו הרב נקשרו אגדות, והאגדה לא הכירה בכך שהוא מת כאחד האדם (איכה רבה, פ"ד, ד)[6].
נשאר לנו עוד לברר את פשר ההתנגדות מצד חכמים לבר-כוכבא הנשמעת בתלמוד. את הכרזתו של ר' יוחנן בן תורתא " עקיבא, יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא בא (ירושלמי, תעניות, פ"ד, סח, ד), אין לראות כהתנגדות לשלטונו של בר-כוכבא או למרד, לדעת אופנהיימר, אלא רק התנגדות לראות בו משיח[7]. לדעתי, לומר דבר כזה בפני שלטון שראה את עצמו כשלטון משיחי ודיבר במושגים של "גאולה" ו"נשיא" דבר שכזה, דורש אומץ רב ומעיד על התנגדות אמיתית בין החכמים לבר-כוכבא ולר' עקיבא.
ממסורות אחרות בתלמוד עולה ביקורת קשה על בר-כוכבא: "בר-כוזיבא מלך שתי שנים וחצי. אמר להם לחכמים: אני משיח.אמרו לו: במשיח נאמר שהוא מריח ודן: נראה אנחנו עם מריח הוא ודן[8]. כיוון שראו שאינו מריח ודן – הרגוהו (סנהדרין, צג, ע"ב)
מסורת אחרת מעידה על בר-כוכבא: "בשעה שהיה יוצא למלחמה היה אומר: ריבונו של עולם, לא תסעוד ולא תכסוף[9]! הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו (תהילים, ס, י"ב).
שני המקורות הם אנאכרוניסטים לדעת מנחם מור, ונתחברו לאחר כשלון המרד, ואין ללמוד מהם על יחס החכמים למרד. ראינו באגרות בר-כוכבא שהיה שומר על המצוות, וודאי שהיה ירא שמיים.
מור אינו מקבל את דעתו  של קנאל הסבור כי לאחר כיבוש ירושלים לא הכירה האופוזיציה במשיחיותו של בר-כוכבא. הנימוק העיקרי לדחיית הנחתו של קנאל הוא שעל איגרות בר-כוכבא הוסיפו להכתב לאורך כל שנות המרד, שני המניינים ללא הבחנה ביניהם[10].
.
 
 
 
 
סיכום:
בעבודה זו נגלתה לפני הדרמה של המשיחיות בעם ישראל של שלהי הבית השני ומחצית המאה השנייה. ניסיתי לעקוב אחרי המאבק בין החוגים שרצו "גאולה עכשיו" לחוגים שרצו לבנות יהדות לא משיחית. במחצית הראשונה של התקופה, דומה היה כי ידם של בעלי הגישה השנייה גוברת, אך ברבע השני של המאה השנייה ידם של הקיצוניים גברה.
 בתקופה שלפני המרד הגדול המשיחיות והציפיה לשחרור לאומי גאו, והתגלמו במאבק בין בית הלל לבית שמאי ובמנהיגים שעטו הילה משיחית. לאחר חורבן הבית, הזרם המתון שדחה את המשיחיות גבר על הזרם המשיחי, כאשר ריב"ז מצליח לבנות יהדות ללא בית-מקדש, ולהוביל התחדשות רוחנית.
התהליך שהוביל להשתלטות הזרם המשיחי, בראשותו של ר' עקיבא, אינו ידוע לנו. אבל ברור שמרד בר-כוכבא ניזון מציפיות משיחיות חזקות. לאחר כשלון המרד הזה, הציפיות המשיחיות דעכו, ומנהיגותו של רבי, כבר אינה מנהיגות משיחית (למרות העדויות שראו בו משיח) לפי הקריטריונים המקובלים: רבי ויתר על השאיפות לשחרור לאומי, רבי שיתף פעולה עם הרומאים, התרכז בשיקום העם מבחינה כלכלית, ובגיבוש ההלכה.
בפרק הראשון מצאתי כי עיסוקם של התנאים בגאולה באופן אינטנסיבי החל עם הסתלקות אחרוני בית חשמונאי מכס המלכות ומעמדות מפתח בשלטון ביהודה ולמעשה רק לאחר חורבן הבית השני. כמו כן גיליתי כי רוב החוקרים סבורים כי המשבר הרוחני בעם לא היה כה חמור למרות חורבן המקדש, ומכל מקום ממנו התפתחו שני זרמים בקרב החכמים, שהאחד הוביל להסתגלות לשלטון הרומאים, תרבות ללא מקדש ומשיח, וליצירת המשנה והשני הוביל מרד בר-כוכבא.
בפרק השני מצאתי כי תפיסתו של קלויזנר את השקפתו ומטרת פעולותיו של ריב"ז איננה מתקבלת על הדעת, ומנוגדת לכל מפעלו של ריב"ז. על סמך מימרה אחת הסיק קלויזנר כי ריב"ז ציפה למשיח בקרוב. את מטרת תקנותיו הוא רואה כרצון שהמקדש לא יישכח מליבו של העם. רוב החוקרים רואים בריב"ז חכם ומנהיג שהתנגד לציפייה לקץ ובוודאי לדחיקת הקץ, ואת תקנותיו הם רואים כנסיון ליצור מסגרות חיים דתיים עבור העם ללא המקדש.
מצאתי כי אלון וגודבלט אחריו נוטים למעט בהערכת מפעלו של ריב"ז. בהיותם עסוקים בניפוץ כמה מיתוסים הקשורים בשמו, (כמו מידת ההיסטוריות של סיפורי בריחתו מירושלים, האם הוא היה נשיא, והאם הוא זה שכונן את הסנהדרין). הם "שכחו" את חדשנותו, את ראשוניותו בבניית האומה והחיים הדתיים מחדש ללא מקדש. דעותיו של ספראי בהערכת דמותו של ריב"ז קרובות הרבה יותר לליבי.
בפרק השלישי עסקתי במחלוקתם של ר' יהושע ור' אליעזר מצאתי עצמי קרוב יותר לאליעזר המצמיד את הגאולה לתשובה, מפני שזהו כיוון הומניסטי, וגם שע"י כך הוא דוחה זמן קבוע לגאולה ולחישובי הקץ. יהושע שאמנם מודה בחצי פה בנחיצות התשובה לפי נוסח אחד, גורס זמן גאולה קבוע מראש, ובכך קובע כי התשובה אינה תנאי הכרחי לגאולה, ובכך הוא גם פותח פתח לחישובי קץ.  בסוף הפרק הנ"ל הראינו  כי מבחינה היסטורית עולה ספק אם יהושע ההיסטורי ואליעזר ההיסטורי, הגנו על עמדות שכאלו.
הנושא הבא בפרק הנ"ל היה העימות בין תלמידי ישמעאל ותלמידי ר' עקיבא, על תפיסת הגאולה. בעוד הראשונים מתנגדים לכל חישובי הקץ, האחרונים ור' עקיבא בראשם עסוקים בחישובי הקץ, ומשוכנעים כי הוא קרוב. תלמידיו של עקיבא פיתחו שיטה אפוקליפטית ניהיליסטית לחזות את הקץ: ככל שיש יותר צרות הקץ יותר קרוב. אם מורם עדיין החשיב את רעיון התשובה כתנאי לקץ, בשיטתם אין לו כל מקום.
בפרק הרביעי אני פותח בדיון בשאלה כיצד להסביר את פרוץ המרד, לאחר שקדמה לו תקופת יבנה, שבה עסקו חכמים בשיקום חיי האומה ללא מקדש?
אני דוחה את הסברו של אלון על קונפליקט מובנה והכרחי בין העם החכמים והרומאים, בגלל יחסם השלילי של החכמים אליהם. אני מקבל את הדעה שאת המרד הזה ניתן להסביר רק במניעים משיחיים, וקובע כי ר' עקיבא היה מיילדו של מרד זה. אני מעלה השערה שר' עקיבא הושפע ממרד התפוצות, שהתנהל זמן קצר לפני מרד בר-כוכבא, ברוב התפוצות שסבבו את יהודה, ונשא אופי משיחי. אין לי הוכחות מהכתובים, אך אני מצביע על מקבילות בין שתי המרידות.
לצד "ההסבר" שלי הבאתי את הסבריהם של גולדבלאט ובן-שלום, לשאלה מי היו החוגים שעמדו מאחורי המרד הזה.
בפרק הרביעי עסקתי בדמותו ומנהיגותו של בר-כוכבא. עסקתי בשאלות - האם הוא ראה את עצמו משיח, ואת תקופתו כתקופה משיחית? התשובות בשני המקרים חיוביות. התארים שהוא נשא, והכתובות על מטבעותיו מלמדות שאכן הוא חשב שזמנו הוא זמן גאולה והוא "נשיא" ישראל.
השאלה כיצד עקיבא יכול היה לראות בבחור די פשוט את המשיח, ללא ייחוס של בית דוד וללא ייחוס כלל, את המשיח, נענית בכך שעקיבא חיפש אדם בעל כישורים צבאיים ומנהיגותיים שיוכל להנהיג את המרד ולייסד מדינה יהודית חופשית, וכישורים כאלו אכן היו לבר-כוכבא, כפי שאנו לומדים מאיגרותיו.
האם רוב החכמים תמכו בו? מלבד אמרותיו של ר' עקיבא לא שמענו כמעט על תמיכה בבר-כוכבא, ודבר זה מוזר על רקע הדעה הרווחת שרוב החכמים הלכו בעקבות עקיבא ותמכו בבר-כוכבא. מצאנו אף ביטויי התנגדות בדבריו של בן-תורתא, ואולי אף בהתנגשות בין אלעזר המודעי לבר-כוכבא. מצאנו לא מעט התנגדויות בבבלי לבר-כוכבא, אם כי דעת חוקרים היא שהן אנאכרוניסטיות.
בסוף העבודה אני נשאר עם ההכרה שיד "דוחקי הקץ" בין החכמים, בתקופה שבין שתי המרידות, גברה על יד החכמים המתונים, ותפיסות הגאולה שלהם, למרות הלקח הנורא שהם היו אמורים ללמוד מחורבן הבית, הם שהובילו את העם לאסון.
 
 
 
 
 
  [1] "מרד בר כוכבא ייחודו ומחקרו",(א' אופנהיימר עורך) מרד בר כוכבא, מרכז זלמן שז"ר, ירושלים, 1980 עמ' 13 – 15[2] קנאל (למניין השנים, עמ' 150 – 154) סבור כי רק בשנה הא' היה למרד אופי משיחי. זאת הוא לומד מהעובדה שבשנה הב' כבר לא נכתב על המטבעות "לגאולת ישראל" אלא "לחרות ישראל" בלבד, ובמקום ה"נשיא" נכתב רק שמעון. לדעת קנאל לאחר כיבוש ירושלים לא הכירה האופוזיציה במשיחיותו של בר-כוכבא.[3] גם על ההנחה שבר-כוכבא נחשב למשיח בעיני החכמים והעם ישנה מחלוקת בין החוקרים. לדעת חוקרים מסויימים אין להסתמך על המקורות התלמודיים המעטים והמאוחרים המעידים על כך, שכן הם כולם מושפעים מתוצאות המרד (ראה, מ' מור, מרד בר-כוכבא עוצמתו והיקפו, יד יצחק בן-בי, ירושלים 1991, עמ' 196). מור מציין כי אופיו המשיחי של המרד בולט דווקא במקורות הנוצריים (אצל פטרוס, אבסביוס, בר-כוכבא מוצג כמי שהתיימר להיות משיח (שם, שם).[4] י' ידין, החיפושים אחר בר-כוכבא, עמ' 128[5] ראה מקרהו של אלעזר המודעי (ירושלמי תעניות, פ"ד, סח, ד). לפי השערה מסויימת במחקר הייתה מתיחות בין השניים, כאשר אלעזר רצה בכניעת ביתר ובר-כוכבא רצה בהמשך המלחמה (לפי השערה זו אלעזר המודעי הוא אלעזר הרשום מטבעות בר-כוכבא, כ"אלעזר הכוהן".[6] לדעת גודבלט, כאמו לעיל, ישנם סימנים המורים על מקור אחר להשראה האידיאולוגית של המרד - הם החוגים הכוהניים (קתדרה, 29) .[7] "יהודה ורומא", יחידה 10, עמ' 51[8] מבוסס על הפסוק בישעיהו י"א, ד.[9] לא תעזור ולא תבייש, תשחית.[10] מ' מור, מרד בר-כוכבא עוצמתו והיקפו, יד יצחק בן-צבי, ירושלים 1991