הנישואין והזיכרון

קשישה וקשיש זקופי קומה ונאים נפגשו לעיתים מזומנות במועדון הגמלאים.

באחד מערבי החג נערכה שם מסיבה והם העיפו זה בזו מבטי הערצה וחיבה.

הוא אזר אומץ ושאל: "התינשאי לי, יפתי?

" היא ללא היסוס ענתה: "כן, אהובי עמיתי."

שמח וטוב לב חזר כל אחד מהם לביתו מודה למזלו הטוב שלא עזבו בעת זקנתו ,

כשהתעורר בבוקר בגד בו זיכרונו, האם אמרה לו כן, או אמרה: לא.

לאחר לבטים, טלפן אליה ופתח בשאלה: "אמש ענית על שאלתי בחיוב או בשלילה?"

כמה מאושר היה כשענתה לו בחיוב ובשמחה,

אפילו השכחה לא פגמה בחדוות ההצלחה.

היא אמרה: "נהדר שצלצלת,

היה לי הבוקר לא נעים, כי לא זכרתי מי הציע לי אתמול נישואים".

מקור לא ידוע