חזיה על חבל כביסה במאה שערים
בעקבות "תמונה במילים" מאת יוסל בורשטיין המתחילה במילים :
" טלית-קטן לייבוש על חבל גבוה וממול על חבל אחר חזייה מתחרה בחצר מוקפת במאה שערים "
מטעמי צניעות ויתרתי על הטלית ועל המחול המשותף המתואר והסתפקתי בחזיה בלבד.
מעשה בחזיה.
יום אחד בק"ק ירושלים
בשעה של בין ערביים
מגבעת שחורה וזקן עבות
נשאו ראשם ממסכת אבות
רק לרגע, שלא יופסק לימודם,
והנה - שומו שמים !
על חבל כביסה בחצר שממול
שני גביעי-תחרה יוצאים במחול
ברוח הקלה,
קבל עם ועדה !
אצבעות נרעשות
חרשו בזקן תלמים של מיאוס
איזה חוסר נימוס !
לא ייעשה כך במחוזותינו, טפו !
גביעי התחרה
שלא פסק מחולם
השיבו לתוקפיהם בזו הלשון:צאו וראו
מה רבה חוכמתו של הקדוש ברוך הוא
שהכל נעשה בדברו
ובמצוותו נברא :
ברא אדם, ברא אשה,
ברא גם גביעי תחרה.
אצבעות נבוכות בחשו בזקן
גרדו פימה
וטענו : הלא נאמר
כבודה של בת-מלך פנימה.
יפה אמרתם אמרה החזיה
בת-מלך כשרה וחסודה
טומנת כבודתה אצלנו פנימה
פן תתעופף, חס ושלום,
ברוח, לאור היום.
נסתתמו טענות הזקן
שבה המגבעת לתלמודה,
ותשקוטנה הרוחות
במאה שערים,
ורק משב קל ליטף את התחרה
בעדנה..
ותודה גדולה לכל מיי שאהב את ה" זוגיות" שלי
כתיבה קלילה קולחת ושובבנית.
על אודות חזייה
ואיך קוראים לה
אלה המתפללים
סומך נופלים"
ברוך שובך אל שורותי, אבל כפי שכבר כתבתי לך פעם - לא תמיד בא הלצון לשרור בכתיבתי.
בכל אופן תודה.
אתה כנראה אוהב מידות גדולות,
תודה לך על תגובתך.
כמובן ששמעתי על המשוררת אלישבע וקטונתי...
והפעם בכלל כתבתי מעין פיליטון בשורות קצרות ופה ושם חרוזים.
תודה רבה
תודה
ותודה