ארץ ישראל בתקופת המיקרא היתה מיוערת
ארץ פראית ומיוערת היתה ישראל.וחיות טרף שכנו בה.לא היתה מודעות ליעור ובודאי לא לשמירת הסביבה,חוץ מחוק השמיטה,שהיה אמור לשמר על האדמה מפני ניצול כל המינרלים והמלחים החשובים שבה.
העבודה החקלאית נחשבה מצד אחד מעשה אלוהי-בראשית,ב',8"ויטע אלוהים גן בעדן....."מצד אחד,אבל העבודה החקלאית הקשה להוצאת לחם,נחשבה לקללה.שמוכרת לכל: כשאלוהים מגרש את האדם מגן העדן,הוא אומר לו,כעונש על חטא"בזעת אפיך תאכל לחם(בר',ג,17).."ארורה האדמה בעבורך, בעיצ?בון תאכלנה כל ימי חייך"...
אולי כיום המצב השתנה מעט.בעיקבות כלי החקלאות החדישים והכרת מחזור הזרעים(ולא נזכיר את העובדים הזרים.לא נעים)
אבל הבטחתי להביא הוכחות שהארץ היתה מיוערת עם בעלי חיים טורפים.הנה ההוכחות:
1.שופטים,יד',5.מסופר על שמשון, שהלך עם הוריו לקחת לו אשה פלשתית ,אבל מהיותו נזיר שאסור היה לו לעבור בדרך הקצרה,שהיתה הכרם,הוא סטה מדרך הוריו ובדרך"ויבואו עד כרמי תימנתע והנה כפיר אריות שואג לקראתו..."הוא אינו מתפלא שראה אריה.וגם המספר אינו מתפלא מכך.הוא מתפעל מכוחו של שמשון ששיסע את האריה כשסע הגדי.ממה שקראתי, האזור הוא אזור דרומי,ליד תל בית-שמש בערך,
2.יער סבוך,יער אפרים,המלחמה בין צבא -דוד לצבא- אבשלום, בנו(בה דוד עצמו לא השתתף)נהרגו ביער הזה 20.000 איש מחיל אבשלום"וירב היער לאכל בעם,מאשר אכלה החרב ביום ההוא(שמואל ב',יח',8,)
אנו גם יודעים לפחות על סוג עץ אחד שהיה ביער ההוא,הלא הוא עץ האלה,בו הסתבך שערו של אבשלום ,שהיה רכוב על פרדה,הפרדה עברה ואבשלום נישאר תלוי על העץ,עד שעשרה חיילים מצבא דוד הקיפו אותו,כשהוא תלוי שם כך,והרגו אותו יחד.
3.דובים
מלכים ב',23-24נאמר ,בהקשר לסיפורי אלישע,תלמידו של אליהו הנביא,
..."...ותצאנה שתיים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים.."לא חשוב כעת אם המוות מוצדק בהקשרו.העיקר בנושא שהעלתי -כן דובים וכן יער- ולא כמו שנהוג לומר"לא דובים ולא יער"
יש עוד מיקרה שנביא ניטרף על ידי ארי,אבל די בכך להוכחה ממה שהבאתי.(הערה:מאיר שלו קרא לספרו החדש ולדעתי המרתק"שתיים דובים",על בסיס הפסוק האחרון הנזכר כאן)
מראי המקום האלה מעידים שהארץ היתה מיוערת ושכנו בה בעלי חיים שכיום אינם בנימצא בארץ,אם כי עד לא מזמן טענו שבשמורת עין גדי מסתובב לו חופשי נמר,או אריה.
בעת הגלות הראשונה,גלות ישראל,מלכים ב',יז',24-28,מלך אשור מגלה את ישראל הצפונית,אך אינו משאיר חלל ריק,הוא מביא לשם כל מיני אוכלוסיות מאזורים אחרים שכבש.החלפת אוכלוסין היתה מדיניות אשור כדי למנוע מרידות ואז כתוב"וישלח בם(ה')את האריות והנם ממיתים אותם....."ואז,כשה"עולים החדשים"האלה,שאנו מכנים אחר כך"השומרונים"כי התישבו באזור שומרון,מלינים לפני מלך אשור,מה עשית לנו,מביאים כהן שהיגלו מהאזור,מ"שלנו" חזרה לישראל והוא שמלמד אותם איך להתנהג בשטח.בהזדמנות חגיגית זו הוא גם מלמד אותם את דתנו,הבעיה שמלבד לעבוד לאל אחד,הם עובדים גם לאלים אחרים,אבל זה כבר אינו לענייננו.רק רציתי להראות לכם,עד כמה בעיית בעלי הטרף היתה קשה.וצריך היה להכיר את הארץ ולדעת איך למנוע את סכנת החיות הטורפות.
זה מה שהיה לי להוכיח.ותבחרו אתם איזה מצב עדיף,כפי שהיה אז,ארץ פראית,מיוערת,(די רומנטית )או כיום ארץ דלה בירק,אך עשירה בדברים אחרים ומעויירת.
טו' בשבט שמח ואסור לאכול הרבה פרות יבשים כי הם אוצר של סוכר.(נכון,גם אנרגייה)
אז טוב שיש לנו עדות היסטורית שלא ניתן לחלוק עליה. היו כאן וישנם עדיין חיות טורפות.
כל דור ואיכות חייו. מזל שהיו סופרים שכתבו את עלילות הימים ההם. בהקשר לפרי הארץ - אנשים אכלו את אשר עמלו עליו בכוחות עצמם ולא נאלצו לייבא פירות יבשים מארצות ניכר לחגוג את חג טו בשבט.